לבית המשפט למשפחה בפתח תקוה הוגשה בקשה של אישה לפסק דין הצהרתי לפיו רק היא תירשם כבעלת זכויות בדירה. הדירה רשומה גם על שם בעלה לשעבר וסבתו, אך במסגרת הגירושים העביר לה בעלה את זכויותיו בדירה. לטענתה הסבתא לא השתתפה במימון הדירה והזכויות נרשמו על שמה באופן פיקטיבי כדי לקבל הטבת עולה חדש. השופטת נאוה גדיש דחתה את הבקשה וציינה שהאישה הייתה שותפה לרישום הזכויות באופן לא חוקי, ולכן היא לא יכולה לבקש לבטלן כשזה כבר לא משרת את האינטרס שלה.
האיש והאישה הם בני זוג לשעבר שעלו לישראל יחד עם סבתו של האיש. השלושה רכשו דירה שנרשמה בבעלות שלושתם והתגוררו בה יחדיו עד לפטירת הסבתא בשנת 2005.
בהמשך, בני הזוג התגרשו ובהסכם הגירושים נקבע שהאיש יעביר לאישה את כל זכויותיו בדירה ואת את זכויותיה של סבתו שיעברו אליו מכוח ירושה.
אלא שזמן קצר לאחר החתימה על ההסכם ניתן צו ירושה של הסבתא לפיו היורשים הם האיש ואחיו וזכויותיהם בדירה נרשמו בטאבו מכוח הצו. כך שבפועל, בשנת 2017 הזכויות בדירה נרשמו באופן הבא: 1/3 על שם האישה, 1/3 על שם האיש, 1/6 על שם האיש ו-1/6 על שם הגיס.
ב-2019 הגיש הגיס נגד האישה בקשה לפירוק שיתוף בדירה. בתגובה היא הגישה תביעה לצו הצהרתי שלפיו כל הזכויות בדירה שייכות רק לה.
לטענת האישה הדירה נרשמה מלכתחילה גם על שם הסבתא באופן פיקטיבי במטרה לקבל הטבות שניתנו לעולים חדשים במימון רכישת הדירה. לטענתה הסבתא לא השתתפה במימון הרכישה וגם לא הייתה שותפה בתשלומי המשכנתא. לדבריה הגיס ידע על כך ונתן את אישרו ולמעשה ויתר באופן מוחלט על כל טענה בעניין הדירה, ורישום הזכויות על שמו נעשה מתוך מרמה ויש לבטלו.
לטענת הגיס, הסבתא הייתה בעלת זכויות בדירה ומכוח צו הירושה הוא נרשם כדין כבעלים ב-1/6 בדירה ,ולכן זכאי לעתור לפירוק השיתוף. לטענתו ההסכם בין האיש והאישה אינו קשור אליו ואינו מחייב אותו.
צריכה לתבוע את האיש
השופטת גדיש דחתה את בקשתה של האישה. היא הסבירה שהרישום מהווה ראייה חותכת לתוכנו וצד שמבקש שהזכויות ירשמו באופן אחר חייב להוכיח זאת. השופטת הסבירה שהאישה לא הביאה ראיות באשר לאיזה טובות הנאה הם קיבלה עקב הרישום ולכן לא הוכיחה שהרישום נעשה במרמה. האישה גם לא הוכיחה שהסבתא לא מימנה את רכישת הדירה או לא השתתפה בתשלומי המשכנתה.
מעבר לכך, השופטת הסבירה שטענת האישה שהזכויות נרשמו באופן פיקטיבי על שם הסבתא כדי לקבל הטבות שניתנו לעולים היא למעשה הודאה במעשה רמיה. לא מדובר במעשה רמיה שנעשה כלפי האישה ואז אולי היה בכך להצדיק את ביטול הרישום, אלא האישה הייתה שותפה לאותה פעולה לא חוקית וכעת היא לא יכולה לקבל סעד של ביטול כאשר הרישום כבר לא משרת את טובתה.
כמו כן, ציינה השופטת שהסכם הגירושים מתייחס לאפשרות שזכויות הסבתא לא יעברו לאיש ומבהיר שאין בכך כדי לפטור את האיש מהתחייבותו, לכן אם כבר, אז קמה לאישה זכות תביעה נגד האיש.
האישה חויבה בהוצאות הגיס בסך 23,000 שקל.
ב"כ האישה: עו"ד יוסי שליסר
ב"כ הגיס: עו"ד אורית גליקין
עו"ד און איל ינקו עוסק/ת ב- דיני מקרקעין
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.