ב-2013 שכרו שני שותפים דירה באזור השרון. בתום שנת השכירות הראשונה דרש מהם בעל הבית לעזוב והם פינו את הנכס. זמן קצר לאחר מכן הוא הגיש נגדם תביעה על סך כ-12,000 שקל בטענה שלא שילמו על החודשיים האחרונים והותירו נזקים. תביעתו נדחתה ברובה המכריע והשוכרים חויבו לשלם לו כ-900 שקל בלבד על חשמל ומים.

הסכם השכירות בין הצדדים נחתם באוגוסט 2013 ושכר הדירה הועמד על סך של 2,900 שקל. לאחר שהדיירים עזבו את הנכס בעל הדירה ניסה לממש בהוצאה לפועל שני שיקים שלהם: שיק אחד על דמי השכירות לחודש יולי 2014 ושיק ביטחון על סך 33,600 שקל. השוכרים התנגדו לביצוע השיקים והתביעה הועברה לבית משפט השלום בנתניה. בשלב זה המשכיר תיקן את סכום התביעה והעמיד אותו על 12,549 שקל.

לטענת התובע, על פי ההסכם היה על הנתבעים לפנות את הדירה עד לסוף חודש יולי אך הם פינו אותה רק במהלך ספטמבר 2014, מבלי למסור לו את המפתחות ותוך הותרת נזקים. לדבריו, בתקופה האחרונה לשהייתם הנתבעים מנעו ממנו להראות את הנכס לשוכרים פוטנציאלים בכך שנעלו את הדלת תוך הותרת המפתח בפנים ויצאו מהחלון.

הוא הוסיף שהשיק שמסרו לו עבור יולי 2014 חזר ומלבד חודש זה הם חייבים לו דמי שכירות עבור החודשים אוגוסט-ספטמבר. כמו כן עתר התובע לחייב את השוכרים בתשלום חובות חשמל ומים ובתיקון נזקים בסך 4,600 שקל.

הנתבעים טענו מנגד כי עזבו את הנכס בתום תקופת השכירות. לטענתם, בתחילת אוגוסט 2014 מסרו את המפתחות לתובע ושילמו עבור צריכת החשמל והמים. הם הכחישו שהותירו נזקים וטענו שהתשלום עבור חודש יולי הועבר לתובע באמצעות שיק חלופי שנפרע באותו חודש.

״דרך החלון״

עו
צילום: צילום עצמי, פסקדין
הרשמת הבכירה מרי יפעתי דחתה את התביעה ברובה המכריע. היא קיבלה את טענת הנתבעים כי שילמו את שכירות עבור חודש יולי וציינה שהם הוכיחו את התשלום באמצעות דפי חשבון בנק כשמנגד התובע לא הבהיר מה גרסתו בעניין השיק החלופי.

הרשמת דחתה את גרסת התובע בעניין החלון וקבעה שמדובר בספקולציה לא סבירה שלא הוכחה. ״לא סביר שהם פינו את הדירה וחפציהם וברחו ״דרך החלון״ מבלי שהתובע ידע על כך ומבלי שיהיו עדים כלשהם להתרחשות״, כתבה.

עוד לדבריה, צריכת המים לחודשים יולי-ספטמבר 2014 נמוכה לאין שיעור מהצריכה לחודשים מאי-יולי והדבר תומך בטענת הנתבעים כי עזבו את הנכס בתום תקופת השכירות. היא הוסיפה שהתובע גם לא הוכיח את טענותיו לגבי נזקים ולא הביא עדים או תמונות.

מנגד קבעה הרשמת שהנתבעים לא הוכיחו ששילמו מים וחשמל עבור החודשים מאי-יולי וחייבה אותם בסכום של 887 שקל.

אף שהתביעה התקבלה בחלקה חייבה הרשמת את התובע בהוצאות השוכרים וכתבה שהוא הגיש מלכתחילה תביעה בסכום מנופח שאינו תואם את נזקיו הריאליים וגרר את הנתבעים להליך משפטי מיותר.

התובע חויב לשלם לכל אחד מהנתבעים שכ״ט עו״ד בסך 3,000 שקל.

שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

עו"ד יונתן סעידי עוסק/ת ב- דיני מקרקעין 
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין