נשיא בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע,השופט שמואל טננבוים, קיבל את תביעתה של אישה שביקשה להכיר בזכאותה לגמלת שמירת הריון, לאחר שהמוסד לביטוח לאומיסירב לשלם לה, או ליתר דיוק הסכים לשלם עבור תקופה מסוימת בלבד.

התובעת עובדת כמנהלת משרד של חטיבת ייצור במפעל מסוים. בשנת 2016 היא נכנסה להריון. בערך בשבוע ה-24 להריונה (בתחילת חודש יולי) החלה להתלונן על לחצים בבטן וכאבים בגב התחתון. התברר כי היא סובלת מבקע טבורי, והיא החלה לקבל חופשות מחלה והמשיכה לעבור בדיקות שונות.

יש לציין, כפי שציין מומחה מטעם בית הדין, כי אצל אישה עם בקע טבורי, כאבים יופיו במהלך הריון, ויהיו בעלי "אופי קשה", ואף יחמירו בתנוחות או פעילויות שונות, עד כדי כך שעבודות שונות לא ניתן לבצע כלל.

אלא שהמוסד אישר לה תשלום גמלה לשמירת הריון לתקופה שמתחילת ספמטמר 2016 ועד שילדה כחודש וחצי לאחר מכן. לעומת זאת, בכל הקשור לחודשים מוקדמים יותר, (החודשים יולי ואוגוסט), המוסד סירב ודחה את תביעתה.

השופט טננבוים מינה מומחה רפואי מטעם בית הדין שנדרש להשיב על השאלה האם מצבה של התובעת הנובע מהריון סיכן אותה או את העובר, והאם הצדיק את שהותה בשמירת הריון בתקופה שבמחלוקת.

בחוות דעתו, שפורטה בפסק הדין, המומחה הגיע למסקנה כי ניתן להניח בסבירות גבוהה, שהמשך עבודתה של התובעת, היה גורם בשבועות המתקדמים של ההריון להחמרה במצבה.

המסקנה של המומחה היתה כי "המלצת הסמכות הרפואית הרלוונטית כלומר הרופאים הכירורגים ורופאי הנשים ל'שמירת הריון' היתה סבירה מבחינה רפואית".

המוסד ביקש לדחות את עמדת המומחה, וטען כי הגדרת המושד שמירת הריון בחוק אינו תחליף למנוחה בבית.

לשיטת המוסד, שמירת הריון הוא מצב שבו האישה זקוקה להימנע מעבודה עקב מצב רפואי הנובע מהריון ומסכן אותה, בעוד שהמומחה שם דגש על כך שהתובעת זקוקה למנוחה ולא פירט בחוות דעתו את הסכנה הנשקפת לה או תחלואה גופנית כלשהי שלא תחלוף לאחר הלידה.

אין לייחס חוסר הבנה

אלא שהשופט טננבוים דחה את עמדה זו, תוך שציין כי תשובותיו של המומחה – שנחקר ארוכות בבית המשפט – היו מפורטות ומנומקות.

השופט אף מתח ביקורת על המוסד כציין כי "אנו סבורים כי אין לייחס למומחה חוסר הבנה באשר למשמעות של שמירת היריון כנטען על ידי הנתבע וזאת כעולה ממכלול חוות דעתו. גם אם המומחה משתמש במונח 'מנוחה' הרי שברור שכוונתו היא לאותה מנוחה במסגרת שמירת ההיריון".

השופט המשיך והזכיר כי המומחה כתב במפורש כי נתונים רפואיים מסוימים מהווים גורם סיכון לסיבוכים, כשציין כי "במהלך ההיריון חלה החמרה סימפטומאטית שביטויה בהתקפי כאבי בטן שיוחסו ע"י הרופאים המטפלים – רופאי נשים וכירורגים להשפעת ההריון על הבקע הטבורי, גורם סיכון שהינו ידוע להופעת/החמרת כאבים עקב עליית הלחץ התוך ביטני, כמוזכר לעיל".

בהמשך הבהיר השופט כי לחוות דעת מומחים מטעם בית הדין יש משקל מיוחד, ובהיעדר נימוקים כבדי משקל נגדה, אין סיבה שלא לאמץ אותה.

על כן התוצאה היתה כי התביעה התקבלה, והתובעת תקבל גמלה גם התקופה שבמחלוקת. המוסד אף חויב לשלם לה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,500 שקל.

ב"כ התובעת: עו"ד אברהם בר דוד

ב"כ הנתבע: עו"ד ילנה צ'וקלר

עו"ד מיכאל בן עדי עוסק/ת ב- נזיקין 
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל