תפקידו של המשפט הבינלאומי הפרטי בענייני ירושות, הוא להכריע בשאלת הדין החל על ירושה של נכסי תושב חוץ, כאשר באופן תיאורטי עלולות להיות 4 מערכות משפטיות שונות:
- החוק החל על פי אזרחותו/ה של המנוח/ה
- החוק החל על פי מקום פתיחת ההליך לחלוקת הירושה
- החוק החל על פי מקום מושבו/ה העיקרי האחרון של המוריש
- החוק החל על פי מקום המצא הנכס
סעיף 137 לחוק הירושה הישראלי קובע כי על ירושת תושב חוץ יחול דין מושבו האחרון. כך, על פי הדין הישראלי על ירושה של תושב צרפת יחול הדין הצרפתי.
הדין הצרפתי בעצמו , בתפיסתו לכללי המשפט הבן לאומי הפרטי, קבע מספר כללים לגבי חלוקת ירושה של תושבי צרפת לגבי הנכסים הנמצאים מחוץ לצרפת .
בנוגע לגורלם של נכסים של תושבי צרפת הנמצאים מחוץ לה, המשפט הצרפתי השתנה באופן מהותי ביותר ב-17 לאוגוסט 2015, כאשר תקנה UE 650/2012 של האיחוד האירופי נכנסה לתוקף. כך, תקנה זו הביאה לשינוי משמעותי ביותר בדין הצרפתי - כמו בכל אירופה - ובעקבותיה בוטלה ההפרדה הקלאסית בין נכסי מטלטלין למקרקעין.
כך, באשר לנכסים של תושב צרפת הנמצאים מחוץ למקום מושבו, - לדוגמא בישראל- בתנאי כי המנוח נפטר אחרי ה-17.8.2015, נקבע כלל ראשון לפיו חל בעיקרון הדין הפנימי החל במקום מושבו האחרון והעיקרי של המוריש.
אך בהתאם לתקנה האירופאית ולדין הצרפתי ניתן לסייג את הכלל הזה בתנאים מסוימים: כך, אדם אשר מוכיח קשר הדוק עם דין זר, דהיינו דין שאיננו דין צרפתי, יוכל לבחור בצוואה או במסמך דיספוזיטיבי כי יחול על ירושתו הדין הזר.
לדוגמא: ישראלי המחזיק באזרחות אחרת (שאיננה צרפתית), או צרפתי אשר עלה לארץ וקיבל אזרחות ישראלית, או צרפתי שמתגורר דרך קבע בישראל, רשאים לקבוע במפורש ובכתב בצוואה כי ברצונם שיחול על עיזבונם הדין הישראלי הפנימי (ולא הצרפתי).
מה קורה אם תושב צרפת ערך צוואה ולא ציין במפורש שברצונו להחיל את הדין הישראלי?
לפעמים המנוח עורך בישראל צוואה בעברית ולא מציין זאת במפורש, אך בעקיפין, כאשר ניראה ברור לפי לשון הצוואה כי בכוונתו להחיל את הדין הישראלי. למשל אם המנוח בחר להעניק את כל רכושו לבן הזוג או לאדם אחר, בניגוד לכללי הדין הצרפתי הפנימי שלפיו יש לשריין לילדי המנוח חלקים מהרכוש.
במקרה זה, הצוואה כן תחול ובכך יופעל על עיזבונו הדין הישראלי הפנימי.
מה קורה אם המנוח תושב צרפת לא ערך צוואה?
בהעדר צוואה או מסמך דיספוזיטיבי הקובע במפורש או בעקיפין כי ברצון המנוח להחיל דין ספציפי, יחול על כלל עיזבונו, כולל זה הנמצא בישראל, דין מקום מושבו האחרון. אם מושבו האחרון היה בצרפת – יחול הדין הצרפתי הפנימי .
קביעת היורשים החוקיים לפי הדין הצרפתי הפנימי - כאשר לא קיימת צוואה המחילה דין אחר – ונושא השריון הצרפתי
על פי הדין הצרפתי הפנימי, היורשים החוקיים הינם צאצאי המנוח. אלו נחשבים ליורשים בעלי מעמד מיוחד והם נקראים יורשים משוריינים, מפני שהחוק הצרפתי הפנימי משריין להם חלק מהעיזבון שנקרא "המנה המשוריינת" (בצרפתית: La part réservataire).
סעיף 735 לקוד סיביל (הקוד האזרחי) (חוק מס' 2001-1135 מיום 3.12.01) קובע:
"ילדים או צאצאיהם יורשים את אביהם ואימם, סביהם וסבתותיהם ואבות אבותיהם, ללא הבדלי מין, זכות בכורה, היותם ילדים ממספר נישואין".
"המנה הנותרת הרגילה" (quotité disponible) עפ"י החוק הצרפתי היא החלק הנותר לאחר ששוריין חלקם של הצאצאים.
"המנה הנותרת המיוחדת" (quotité disponible spéciale) מיועדת לבן הזוג הנשאר בחיים. "המכסה הפנויה" – החלק הנותר מהירושה לאחר שהיורשים המובטחים עפ"י דין קיבלו את חלקם בעיזבון המנוח.
גודל המנה המשוריינת לילדים או צאצאיהם משתנה בהתאם לקיומו של בן זוג נשוי או למספר הילדים, עריכת דיספוזיציה או צוואה צרפתית או העדר צוואה צרפתית.
כך, כאשר המנוח הותיר בן זוג נשוי וילדים משותפים, בן הזוג מקבל רבע מעיזבון המנוח וילדיו שלושה רבעים במנות שוות ביניהם (ירושה על פי דין) או במידה וקיים מסמך דיספוזיטיבי לטובתו , בנוסף לרבע המגיע לו על פי דין, זכות חזקה על כלל העיזבון כאשר הילדים מקבלים את השאר בבעלות או בבעלות ללא חזקה .
כאשר קיימים ילדים שאינם משותפים: בן הזוג הנשוי מקבל רבע מהעיזבון בבעלות מלאה בכל מקרה (ירושה על פי דין) .
כאשר המנוח הותיר בן זוג והורים בלבד, בן הזוג מקבל חצי מעיזבונו ואילו הוריו חצי. (ירושה על פי דין)
בהעדר ילדים או הורים, בן הזוג הנשוי מקבל את כלל העיזבון. (ירושה על פי דין)
*עו"ד ג'ולי דניאל עוסקת ב-ירושות וצוואות ואזרחות צרפתית
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל