תושב נתיבות הואשם כי באפריל האחרון היכה את אימו בשלושה אירועים שונים בעת ששתה לשוכרה.
בכתב האישום שהוגש באותו החודש, יוחסו לנאשם עבירות של איומים ותקיפת זקן הגורמת חבלה של ממש, מאחר שאימו – שבאותה העת סבלה מחבלות ושטפי דם בגופה – התלוננה למשטרה כי הוא תקף אותה ואיים עליה משום שסירבה לקנות לו אלכוהול.
במסגרת ההליך האם הוזמנה להעיד מטעם המאשימה אך שינתה לחלוטין גרסתה. בבית המשפט היא טענה כי היא מרבה ליפול ולהיפצע כחלק מתופעות לוואי של כדורים שהיא נוטלת, הגורמים לה לסחרחורות קשות.
לנוכח הסתירות שעלו בגרסאותיה של האם, המאשימה טענה כי יש להעדיף את הגרסה שנמסרה למשטרה משום שלטעמה היא משקפת את מה שאירע. המאשימה הוסיפה כי בעת שהאם התלוננה על התקיפה נראו חבלות בגופה, וכי בסמוך לתקיפה היא סיפרה לביתה שהנאשם היכה אותה. לשיטתה, הדברים מחזקים את אמיתות הדברים שנמסרו למשטרה.
הנאשם הכחיש את המעשים שיוחסו לו וטען כי החבלות בגופה של אימו נוצרו ביום ששתו יחד לשוכרה לציון יום השנה למות אחותו השנייה. לטענתו, הוא לא היה עם אימו בעת שנפלה אך הוא סבור שהנפילה אירעה כתוצאה משילוב בין הכדורים שהיא נוטלת לבין השתייה.
"גרסה מול גרסה"
בהכרעת הדין שניתנה בשבוע שעבר, השופט דניאל בן טולילה הסביר כי התיק הנדון הוא מקרה קלאסי של "גרסה מול גרסה" מאחר שאין עדים לאירועי התקיפה מלבד לאם ולנאשם עצמו. בחינת עדויות אלה לא שכנעה את השופט שהנאשם תקף את אימו.
בהמשך, השופט בן טולילה דחה את טענת המאשימה לפיה יש לקבל את הגרסה שמסרה האם למשטרה. השופט ציין כי השוטרים גבו את גרסת האם לתקיפות פעמיים, בהפרש של 4 שעות, ומצא כי אף הן לא תאמו האחת לשנייה ולכתב האישום.
יתרה מכך, אחותו של הנאשם העידה בפניו כי לאחר שהאם התלוננה היא ביקשה ממנה להתלוות אליה למחלקת התביעות משום שרצתה לבטל את התלונה אך בסופו של דבר היא לא בוטלה משום שנאמר להן שהן צריכות לפנות שוב לתחנת המשטרה – ושם נאמר להן בדיוק ההיפך.
השופט דווקא התרשם כי גרסת האחות – שלפיה אמה אמרה לה שנחבלה ונפלה בעת שהייתה שיכורה – מתיישבת עם העדות שהאם מסרה בפניו ועם דבריו של הנאשם.
לאור האמור, הנאשם זוכה מחמת הספק.
ב"כ המאשימה: עו"ד גנית אטיאס
ב"כ הנאשם: עו"ד פלילי אלכס גאוסקין
עו"ד אלעד אלימלך עוסק/ת ב- פלילי
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.