השופטת עירית כהן קיבלה לאחרונה תביעה שהגיש אדם שנפגע בתאונת עבודה כשעבד כצבע באתר בנייה בקיבוץ ב-2012 ונפל מפיגום לא תקין. השופטת קבעה שהאחריות מוטלת על החברה שהעסיקה אותו, ״נביל מהנדסים״, וכי אין להטיל אחריות כלשהי על הקיבוץ או התובע עצמו.
באותה תקופה החליט הקיבוץ להקים שכונת מגורים נוספת בשם ״דבורים ב״. לצורך הפרויקט התקשר הקיבוץ עם חברת נביל מהנדסים. האחרונה מינתה עובד כמנהל עבודה וממונה על בטיחות באתר. התובע היה חלק מצוות צבעים שהועסק על ידי נביל מהנדסים בפרויקט.
לדברי התובע, ביום התאונה קיבל הוראה לצבוע קורה בגובה של כ-4.5 מטר. לשם כך הוא עלה על פיגום שהונח על חלון. תוך כדי עבודה הפיגום התמוטט והוא נפל יחד איתו ונפגע בשתי כפות הידיים ובקרסול.
המעסיקה הכחישה את האחריות והנזק. מנהל העבודה מטעמה העיד כי התובע בנה בעצמו את הפיגום ונושא באחריות. לדבריו, הוא בדק את הפיגום מידי יום. עוד הוא הצהיר כי הוא הנחה את העובדים לעלות על הפיגום באמצעות סולם ולא מתוך חלון המבנה, זאת משום שהפיגום היה מאובטח בעזרת חבלים אל מוט שהוצב בתוך המבנה, והדבר לא אפשר מעבר נוח אל הפיגום עם כלי העבודה.
ניסה לגלגל אחריות
השופטת עירית כהן מבית המשפט המחוזי מרכז קבעה שמחומר הראיות עלה שהתובע נפל ברווח שנוצר בין הפיגום לבין הקיר, מאחר שחבל האבטחה שאמור היה להדק את הפיגום לקיר נחתך.
היא דחתה את הטענה שהתובע הוא שבנה את הפיגום וקבעה כי לבקשת מנהל העבודה מטעם המעסיקה, טייח שעבד במקום השאיר את הפיגום על מנת שהצבעים יוכלו להשתמש בו.
השופטת כתבה כי מנהל העבודה ניסה ל״גלגל״ אל התובע את האחריות לכך שהחבל היה חתוך והצהיר כי לאחר התאונה "התברר" שהתובע שחרר את מוטות החיזוק וחתך את חבלי התמיכה של הפיגום על מנת לגשת עם דלי הצבע אל הפיגום מתוך המבנה. ואולם, התברר שמנהל העבודה כלל לא היה באתר ביום שבו אירעה התאונה והגיע מאוחר יותר ובחקירה הנגדית הודה שהוא לא יודע אם התובע הוא זה שחתך את החבל או שמא היה זה מישהו אחר.
לדבריה, הראיות תומכות בכך שהטייח חתך את החבל כדי להקל על עבודתו.
השופטת הדגישה כי בהסכם ההתקשרות בין הקיבוץ לבין המעסיקה התחייבה האחרונה לספק את הפיגומים באתר, ולדאוג שיעמדו בדרישות הבטיחות. היא הפרה את חובתה שכן הפיגום שסופק לתובע לא היה תקין.
עוד קבעה השופטת כי הקיבוץ אינו אחראי לתאונה. ״האחריות למילוי ההוראות הקבועות בתקנות הבניה ולתקינות הפיגום הייתה מוטלת על מנהל העבודה מטעם המעסיקה״, כתבה.
באשר לנזק, היא ציינה כי עבודתו של התובע עובר לתאונה הייתה עבודה פיזית. התובע איבד לחלוטין את הכושר לעבוד בסוג זה של עבודה ולא שב עד היום למעגל התעסוקה. בנסיבות אלה העמידה השופטת את הגריעה מכושר השתכרותו של התובע ב-60%.
בסופו של דבר חויבה המעסיקה והמבטחת שלה ״הפניקס״ לפצות את התובע בסכום של 250,000 שקל בתוספת שכ״ט עו״ד בסך 58,500 שקל.
ב״כ התובע: עו"ד ע. מנסור ואח'
ב״כ הנתבעות: משרד נשיץ ברנדס אמיר ואח'
עו״ד עבד עודה עוסק/ת ב- נזיקין
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל