בעוד שבצוואה רגילה רשאי אדם לשנות את צוואתו כראות עיניו מתי שירצה ומבלי לתת על כך דין וחשבון לאף אחד, הרי שבצוואה הדדית חופש זה נפגע. כך, אם בני הזוג שניהם בחיים, על המבקש לבטל את הצוואה ההדדית להודיע על כך לבן זוגו בכתב.

אם אחד מבני הזוג כבר נפטר, ביטול הצוואה ההדדית מורכב עוד יותר. על מנת לעשות זאת, על בן הזוג שנותר בחיים להסתלק מכל חלקו בעיזבון על פי צוואת הנפטר, אם העיזבון טרם חולק. במידה שהעיזבון כבר חולק, עליו להחזיר לעיזבון את כל מה שקיבל על פי צוואת בן זוגו שנפטר.

צוואה הדדית מקובלת בדרך כלל אצל בני זוג שיש להם ילדים משותפים. הם מצווים אחד לשני את רכושם, ולאחר פטירת שניהם הרכוש שנותר עובר לילדיהם. צוואה כזו מגינה על בן הזוג שנותר בחיים, ויכולה למשל למנוע מצב שבו ייאלץ להתפנות מדירתו בשל דרישת היורשים האחרים לקבל את חלקם באמצעות פירוק שיתוף בדירה, או להתחלק בכספי העיזבון כשהוא עדיין זקוק לכספים למחייתו.

בפרק ב' העניינים יכולים להסתבך

צוואה הדדית כזו הגיעה לפתחו של בית המשפט למשפחה במחוז תל אביב, כשלכל אחד מבני הזוג בפרק ב' יש ילדים משלו, ואין להם ילדים משותפים.

לאחר שנישאה בשנית ואולי אף קודם, הסתכסכה האישה עם ילדיה, בעוד  קשריה עם בנו של בעלה התהדקו והיא ראתה בו כבן.

בני הזוג החליטו לערוך צוואות הדדיות. כל אחד מהם חתם על צוואה בנוסח זהה, לפיה בן זוגו יירש את כלל הרכוש לאחר מותו. עוד הם קבעו בצוואה, כי לאחר פטירת שניהם יעבור הרכוש לבנו של הבעל.

לאחר פטירת בעלה, ירשה אשתו את כלל רכושו בהתאם לצוואה ההדדית. בעיזבון נכללו בין השאר מספר נכסי נדל"ן, ובמהלך השנים האישה מכרה אחד מהם ועברה להתגורר בדיור מוגן. לאחר מספר שנים, היא גם חידשה את הקשר עם ילדיה והצטערה מאד על כך שנישלה אותם מצוואתה.

על מנת לבטל את הצוואה ההדדית עליה היא חתומה ולערוך צוואה חדשה לטובת ילדיה, היה עליה להשיב את כל הרכוש שקיבלה על פי הצוואה ההדדית. את זאת לא רצתה וכנראה גם לא יכולה הייתה לעשות.

משכך, האלמנה העבירה במתנה לנכדה דירה אחרת שנכללה בעיזבון, תוך שהיא גורעת את אותה דירה מעיזבונה העתידי אשר על פי הצוואה ההדדית אמור לעבור לאחר פטירתה לבנו של המנוח.

בנו של המנוח הגיש תביעה כנגד האלמנה וביקש לבטל את העברת הזכויות בדירה לנכדה. הבן לא טען שהנתבעת, כיורשת הראשונה, אינה רשאית ליהנות מנכסי העיזבון כלל. טענתו היתה כי יש להפעיל את עקרון הסבירות על פעולותיה, ולשיטתו פעולה זו איננה סבירה ואף חסרת תום לב.

בן הזוג שנותר בחיים – מוגבל

בית המשפט קיבל את התביעה. נקבע כי במצב של "יורש אחר יורש" כמו במקרה זה, קיימת "תקופת ביניים" עד לפטירת בן הזוג השני, שבמהלכה בן הזוג שנותר בחיים לא יכול לעשות ברכוש שקיבל כראות עיניו. זאת, משום שהמנוח הסתמך על כך שירושתו תגיע בסופו של יום לבנו, הן על פי צוואתו והן על פי צוואת אשתו, ובשל כך הסכים לחתום על הצוואה.

עו
עו"ד אורלי מנע-שני|צילום: אלה פאוסט

עוד נקבע כי קיימת מגבלה כללית ב"תקופת הביניים" לגבי פעולה שבוצעה בחוסר תום לב או נוגדת את תקנת הציבור, וכי פעולה שכזו יכולה להוביל לבטלות ההעברה של הנכס.

באותו מקרה, הוכח שהאלמנה אמנם העבירה את הנכס על שמו של הנכד, אולם המשיכה לגבות את שכר הדירה לכיסה. הנכד לא הגיע לבית המשפט ולא מסר כל גרסה. לפיכך קבע בית המשפט כי פעולת ההעברה של הדירה הייתה למראית עין, ונועדה לעקוף את הוראות ההורשה בצוואות ההדדיות, ועל כן יש מקום לבטלה.

החיים והמוות ביד הלשון

על מנת לחסוך התדיינויות מיותרות מומלץ לנסח את הצוואה ההדדית בצורה ברורה, לכתוב הוראות והנחיות ברורות בהתאם לאומד דעתם של הצדדים ולהבין את ההשלכות של ניסוח כללי וכוללני.

אם הרצון הוא שבן הזוג שנותר בחיים יוכל לעשות ברכוש ככל העולה על רוחו, רצוי לכתוב זאת במפורש.

אם הרצון הוא להגביל את בן הזוג שנותר בחיים כדי שלא יגרע בעתיד מחלקו של היורש השני, מומלץ לכתוב הוראות ברורות של מה מותר ומה אסור לעשות, איזה רכוש לממש ואיזה לא, לאיזו מטרה מותר למכור ומתי לא ניתן למכור. ככל שהצוואה תהיה ברורה יותר, כך יפחתו המחלוקות והסכסוכים ותמנענה מלחמות מיותרות.

עו"ד אורלי מנע-שני עוסקת בדיני משפחה וירושה 

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל