בית המשפט המחוזי בחיפה ביטל לאחרונה העברת זכויות של פושט רגל בדירה לגרושתו במסגרת הסכם גירושים. החייב וגרושתו טענו כי בתמורה לדירה האישה ויתרה על זכויות בחברה שבבעלותו. השופטת ישראלה קראי-גירון קבעה שלא מדובר בתמורה ממשית שכן החברה הייתה בקריסה כלכלית, והענקת הזכויות בדירה נעשתה בחוסר תום לב כשבני הזוג לשעבר כבר היו מודעים למצב הפיננסי שאליו נקלע החייב.
החייב וגרושתו נישאו בשנת 2008. ב-2015 קנו את הדירה, שנרשמה על שמם בחלקים שווים.
בסוף 2017 הם ערכו הסכם גירושים שקיבל תוקף של פסק דין, במסגרתו התחייב החייב לשלם מזונות חודשיים בסך 7,000 שקל. עוד נקבע כי זכויות החייב בדירה יועברו במלואן לידי גרושתו וכי הוא יעביר אליה סכום של 105,000 שקל על חשבון חוב המשכנתה שרבץ על הדירה.
באוקטובר 2018 הועברו הזכויות בדירה במלואן אל האישה. בסוף אותה שנה פתח החייב בהליך חדלות הפירעון ובינואר 2019 ניתן צו לכינוס נכסיו.
בבקשה שהגיש הנאמן הוא ביקש לבטל את העברת הזכויות בדירה בהיותה הענקה פסולה לפי פקודת פשיטת הרגל. זאת, לצורך מימוש זכויות החייב הדירה.
לטענת הנאמן במועד הסכם הגירושים היה החייב שרוי בקשיים כלכליים באשר חובותיה של החברה בבעלותו החלו עוד בשנת 2014 והובילו להפסקת פעילותה ב-2018. בנוסף, לפי פקודת פשיטת הרגל ההענקה בטלה כלפי הנאמן, שכן היא נעשתה פחות משנתיים לפני שניתן צו הכינוס, בחוסר תום לב ובמטרה להבריח נכסים. עוד נטען שלא מתקיים החריג לביטול ההענקה לפי הפקודה, משום שהחייב לא קיבל תמורה עבור הענקת הזכויות.
החייב טען כי מעבר למשכנתה שהשניים לקחו, רכישת הדירה מומנה גם מכספים של גרושתו ולכן היה מוצדק להעביר לה את הזכויות בה. הוא הוסיף כי לא מדובר בהעברה ללא תמורה שכן גרושתו ויתרה בהסכם הגירושים על זכויות בחברה שבבעלותו. לדבריו בזמן הגירושים הוא האמין שהחברה תמשיך להשיא רווחים ולא צפה שיגיע לחדלות פירעון.
גרושתו (המשיבה בהליך) ציינה שבמועד החתימה על ההסכם היא לא ידעה שהחברה תגיע לחדלות פירעון, והוסיפה כי מלבד זאת היא ויתרה גם על תשלום כתובה.
תמורה בלתי הולמת
השופטת קראי-גירון קיבלה את בקשת הנאמן. מעדויותהם של החייב וגרושתו היא שוכנעה כי זכויות החייב בדירה הועברו בתוך התקופה של שנתיים לפני מתן צו הכינוס, בעת שהיה בקשיים כלכליים.
עוד קבעה השופטת כי לא מתקיים החריג של הענקה בתמורה. בעוד שהחייב ויתר על הזכויות בדירה, התחייב למזונות חודשיים גבוהים, לתשלום של 105,000 שקל ואף פרע תשלומי משכנתה נוספים בסך 26,000 שקל מעבר להחייבות בהסכם, לא הוכח שגרושתו מימנה את רכישת הדירה או שוויתרה על כתובתה. בנוסף, הוויתור על זכויותיה בחברה של בעלה חסר משמעות לנוכח העובדה שהיא ידעה שהחברה שקועה בחובות, והחברה אכן קרסה סמוך מאוד למועד החתימה על הסכם הגירושים.
השופטת ציינה שהענקת הזכויות בדירה נעשתה בחוסר תום לב, שעה שהמשיבה ידעה שהן מוענקות לה ללא תמורה אמיתית והולמת - ויש מקום לבטלה.
עם זאת, בהתחשב בעובדה שהיא מתגוררת בדירה עם בנותיה ולצורך ייעול ההליכים, השופטת הציעה כי המשיבה תוכל לפדות את זכויות החייב בדירה ולהמשיך להחזיק בה בתנאי שתפקיד בקופת הכינוס 400,000 שקל בתקופת תכנית הפירעון. השופטת הורתה לה להודיע בתוך 30 יום אם היא מעוניינת בכך.
המשיבה חויבה בהוצאות בסך 3,500 שקל.
שמות באי כוח הצדדים לא אוזכרו בפסק הדין.
עו"ד יובל ניר עוסק/ת ב- חדלות פירעון
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.