בית המשפט למשפחה בתל-אביב קיבל לאחרונה תביעה שהגישה צעירה נגד אביה, לקבלת פיצוי על נזקיה שנגרמו כתוצאה ממסכת ההתעללות המינית הקשה שחוותה ממנו בהיותה קטינה. מדובר במעשים מזוויעים שבגינם הורשע האב ונשלח למאסר. השופט ארז שני קבע שרשעותו של האב מצדיקה בנסיבות העניין לחייב אותו בפיצוי גבוה, למען יראו וייראו.
התובעת (22) התגוררה במועדים הרלוונטיים לתביעה עם אמה שבארצות-הברית. בין השנים 2008 ל-2014, במהלך חופשות הקיץ, היא נהגה לטוס לישראל כדי לבקר את אביה. אלא שהשניים לא העבירו את זמנם בפארק או בקניון. למרבה החלחלה האב – שמבוגר מבתו ביותר מ-50 שנה – ניצל את ביקוריה כדי לפגוע בה מינית בצורה קשה.
כך, במספר הזדמנויות שונות נישק הנתבע את בתו "צרפתית" בפיה, נגע באיבר מינה, הכריח אותה לגעת באיבר מינו ואף ביצע בה מין אוראלי – כל זאת ללא הסכמתה וכשהיא נערה רכה בשנים. בשל המעשים החמורים הורשע האב בין היתר בעבירה של מעשה מגונה בקטינה בת משפחה. נגזרו עליו 9.5 שנים מאחורי סורג ובריח ופיצוי בסך 50,000 שקל.
בדצמבר 2016 הגישה התובעת, כשהיא בת 15 בלבד, את תביעתה האזרחית. היא סיפרה שכתוצאה מהפגיעות המיניות היא ניסתה להתאבד, איבדה עניין בחיים, הידרדרה בלימודים ואף פיתחה הפרעת דחק פוסט טראומטית ודיכאון. לשיטתה על אביה לשאת בנזקיה השונים להם גרם, המסתכמים לכמעט 4 מיליון שקל.
האב, לעומתה, כנראה טרם הפנים את חומרת מעשיו כשטען כי בתו "הולכת ומשתפרת", חיה עם בן-זוג ויוצאת לבילויים – וממילא אינה זקוקה לפיצוי כלשהו.
אם כל הטראומות
אבל השופט שני דחה את טענתו בשתי ידיים: "יכולתו של הנתבע לא רק שלא להביע אמפתיה אלא לטעון במרומז 'דבר לא אירע', נפלאה מבינתי", כתב.
לדברי השופט הנתבע ביצע בבתו מעשים חמורים ביותר, שעל הרקע להם ניתן ללמוד מחוות-דעת המומחית מטעם התובעת אשר הוגשה לבית המשפט. בהתאם לכתוב שם, האב ניצל מינית את בתו הרכה בשנים באמתלה של "חינוך לנשיות".
המומחית קבעה שבשל הפגיעות המיניות השונות נגרמו לתובעת, בין היתר, קשיי שינה, חרדה, פגיעה עצמית באמצעות חתכים, קשיי ריכוז ותפקוד ירוד בבית-הספר, והיא אף החלה להשתמש בסמים. היא אישרה שהתובעת סובלת כתוצאה מהפגיעות מפוסט-טראומה, דיכאון ופלאשבקים, באופן שניתן להכיר בה כבעלת נכות נפשית בשיעור 25% לצמיתות.
השופט אימץ את עמדת המומחית תוך שדחה חוות דעת מטעם ההגנה, שפירשה את הפסקת נטילת התרופות מצד הבת לתקופה מסוימת כשיפור במצבה: "לטעמי גילוי עריות הוא אם כל הטראומות ואת הסירוב הזמני ליטול תרופות יש לייחס יותר להפרעה הנפשית החמורה שגרמו מעשי הנתבע, כראיה לעוצמת הפגיעה, ולא ל'הטבה'".
בסופו של יום קבע השופט שמלבד אחריותו הפלילית, ביצע האב בבתו עוולות נזיקיות מסוג תקיפה, הפרת חובה חקוקה, פגיעה באוטונומיה וכן פגיעה בכבוד ובגוף התובעת. בשל כך הוא חייב את הנתבע לשלם לבתו פיצוי בסך 2,139,500 שקל, בין היתר עבור הוצאות רפואיות, נסיעות, הפסדי השתכרות, כאב וסבל ופגיעה באוטונומיה.
בנוסף חויב הנתבע לשלם לבתו הוצאות משפט בסך 150,000 שקל.
באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין
לפסק הדין המלא בתיק תמ"ש 10836-12-16
עו"ד מוטי קראוס עוסק/ת ב- נזקי גוף ותאונות
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין. בהכנת הכתבה השתתפו צוות העורכים של אתר פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.