לפני 7 שנים טיילו האישה ובעלה להנאתם בחוף הים בראשון לציון והתארחו באחד מבתי הקפה באזור. ביציאה מבית הקפה נתקלה האישה במכשול נמוך שהותקן על שביל הגישה למקום, והשתטחה עם פניה על הרצפה. היא הובהלה לבית החולים "בלינסון" בפתח תקווה, שם אובחנה עם שברים בשיניים.
בשנת 2013, החליטה האישה לתבוע פיצויים על נזקיה מעיריית ראשון לציון, שלטענתה התרשלה כאשר הציבה בשביל המרוצף מכשול נמוך שנצבע בצבע הקרקע.
לטענתה, בעקבות התאונה היא סובלת עד היום מכאבי שיניים עזים, ונאלצת לעבור טיפולים תקופתיים בעלות של עשרות אלפי שקלים.
העירייה הכחישה את עצם התרחשות התאונה ובאופן תמוה גם טענה שכלל אינה נחשבת ל"רשות מוניציפלית" ולכן אינה אחראית לבטיחותם של עוברי אורח בשטחיה. השופט איל באומגרט התפלא עד מאוד על טענה מוזרה זו ודחה אותה על הסף, אולם העירייה המשיכה להתכחש לאחריותה וטענה כי בכל מקרה המכשול הוצב בשביל הגישה של בית הקפה ולה אין שום קשר אליו.
העירייה אשמה
אך גם הטענה הזו נדחתה. השופט באומגרט ציין כי העירייה לא הציגה אסמכתאות לטענתה כי המכשול לא היה ממוקם בשטח שבאחריותה. בתוך כך השופט הבהיר כי גם אם מדובר במכשול שהוצב בשביל גישה לבית קפה, אין זה מבטל את חובת העירייה לוודא כי השביל מתוחזק ובטיחותי לעוברי האורח.
לגבי המכשול עצמו, השופט קיבל את טענת התובעת לפיה המיקום, גובהו הנמוך וצבעו, הקשו עליה להבחין בו מבעוד מועד.
לפיכך, השופט קבע כי העירייה אחראית לתאונה וצריכה לפצות את התובעת עבור נזקיה, בהפחתת 20% אשם תורם (שכן התובעת יכולה הייתה להיזהר יותר).
בסיכומו של דבר העירייה תשלם לתובעת 54,560 שקל כפיצוי על כאב וסבל והוצאות טיפולי השיניים. בנוסף חויבה העירייה בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של 12,770 שקל.
עו"ד סלבה שצקי עוסק בדיני נזיקין