השופט יורם ברוזה קיבל לאחרונה תביעה שהגישה צעירה נגד המועצה האזורית שער הנגב וחברת ״ביטוח חקלאי״. התובעת סובלת מאקזמה כרונית בידיה שהתפרצה בזמן שירות לאומי במעבדה במכללת שער הנגב. ״התובעת עבדה עם חומרים שחייבו אמצעי הגנה שלא סופקו, לא קיבלה הדרכה מתאימה ולא הובהר לה חשיבות השימוש בכפפות״, נכתב בפסק הדין.
התובעת, ילידת 1997, טענה כי פיתחה מחלת עור כתוצאה משירות לאומי אותו עשתה במעבדה כימית שבמכללת שער הנגב. את השירות הלאומי היא החלה בספטמבר 2016. היא ציינה כי במסגרת עבודתה נדרשה להוציא חומרים מן המקרר, לערבב חומרים, לחלקם בין מבחנות וכן לפנות את הכלים המשומשים למדיח לאחר שטיפה ידנית של החומרים.
לטענתה, כחודשיים לאחר תחילת עבודתה במעבדה, החלה להופיע על ידיה אקזמה קשה, מלווה בשלפוחיות, סדקים ושינוי צבע העור. היא החלה בירור רפואי ופנתה למוסד לביטוח לאומי שהכיר בבעייה כנובעת מחשיפה לחומרים מסוכנים במסגרת השירות.
התובעת צירפה חוות דעת שלפיה לפני השירות במעבדה לא הייתה לתובעת אקזמה בידיים. המומחה קבע כי הפריחה היא תולדה של החשיפה לעבודה וכי הנכות הקבועה עומדת על 20%.
המועצה האזורית הגישה חוות דעת נגדית שלפיה מצבה של התובעת נובע ממגע עם ניקל, בניגוד לאלרגיה, וכי תופעה חלפה לאחר שהופסק המגע עם החומרים שבמעבדה. מומחה הנתבעת סבר שנכותה של התובעת עומדת על 5% בלבד.
הנתבעת הוסיפה כי יש להטיל על התובעת אשם תורם שכן לא השתמשה בכפפות, אף שסופקו לה.
בשל הפער בין חוות הדעת מינה בית המשפט מומחה מטעמו. המומחה קבע שהתובעת פיתחה דלקת עור אלרגית כתוצאה מעבודתה במעבדה. עוד נכתב כי עם הפסקת העבודה חל שיפור ניכר ולמעשה הפריחה חלפה לחלוטין בחודשים האחרונים. המומחה קבע כי נכותה הקבועה של התובעת עומדת על 5%.
נכות מתעתעת
סגן נשיא בית משפט השלום בבאר שבע, השופט יורם ברוזה, קבע כי יש קשר סיבתי בין עבודתה של התובעת לבין מחלת העור.
עוד כתב השופט כי הנזק שנגרם יכול היה להימנע ככל והיו ננקטים אמצעי זהירות ראויים והתובעת הייתה עוברת הדרכה מתאימה, קל וחומר כאשר מדובר בחומרים כימיים. השופט הדגיש כי אזהרה כללית וסתמית בדבר קיום סיכון או הערה לעשות שימוש באמצעי מיגון באופן אקראי, איננה פוטרת את המעביד מחובת ההדרכה המקצועית באשר לאופן ביצוע העבודה והשימוש באמצעי מגן. כמו כן היא גם לא פוטרת את המעביד מחובת הפיקוח בדבר התנהלות נכונה וראויה של עובדים, ונקיטת אמצעי בטיחות בפועל.
השופט הדגיש שהצדדים מסכימים כי התובעת לא השתמשה בכפפות וכי מדובר באמצעי הגנה פשוט שיכול היה למנוע הנזק. עוד עלה מחומר הראיות כי לא הייתה הנחיה ברורה בנושא מטעם מנהלת המעבדה.
השופט דחה את הטענה לאשם תורם והדגיש כי מדובר היה בנערה לאחר תיכון שהושמה במקום שדורש ידע מקצועי שלא היה לה.
באשר לנזק כתב השופט כי הנכות של התובעת היא מתעתעת שכן מדובר במצב ״רדום״ אך מציק, אשר לעיתים מתפרץ.
בסיכומו של דבר חויבה הנתבעת בפיצוי בסך 220,000 שקל, בניכוי תגמולי ביטוח לאומי בסך 47,945 שקל. הנתבעת חויבה בנוסף בשכ״ט עו״ד בסך 23.4% והוצאות בסך 2,000 שקל.
ב״כ התובעת: עו"ד ד"ר אמיר קמינצקי
ב״כ הנתבעים: עו"ד שחר נוביק
עו״ד מאיסה ח'דירי עוסק/ת ב- נזיקין
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.