בית משפט השלום בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה של אדם שנפגע במהלך עבודתו וחייב את המעסיקה לפצות אותו על נזקיו. המעסיקה התנערה מאחריות וטענה שדווקא סיפקה סביבת עבודה בטוחה. השופט יובל גזית קבע שהמעסיקה התרשלה משלא הוכיחה שסיפקה לתובע קסדה והדרכה מתאימה, ולא פיקחה על עבודתו. עם זאת נקבע לתובע אשם תורם בשיעור 20%.
בתביעה נזיקית שהגיש התובע (58) נגד מעסיקתו לשעבר, טען שנפגע בשנת 2006 במסגרת עבודתו בהפעלת מנוף, כאשר לוח מתכת נפל על פניו, ראשו והאוזן הימנית וכתוצאה מהמכה הוא נפל על הרצפה ונחבל בראשו. לדבריו כתוצאה מהפגיעה הוא אובחן כסובל מאובדן שמיעה באוזן שמאל, אובדן שמיעה חלקי באוזן ימין וטנטון.
לטענתו התאונה התרחשה מרשלנות המעסיקה שלא סיפקה אמצעי הגנה נאותים, לרבות ציוד מגן ולא העבירה הדרכות בנוגע לסיכונים בעבודה. עוד טען שיש להטיל את נטל ההוכחה על המעסיקה כיוון שהמנוף מהווה "דבר מסוכן" כהגדרתו בפקודת הנזיקין.
התובע הגיש חוות דעת רפואית של מומחה אף אוזן גרון שקבע כי נותרה לו 20% נכות בשל חירשות באוזן שמאל, 15% בשל פגיעה וסטבולרית ו-10% בגין טנטון, וכן חוות דעת בתחום הפסיכיאטריה שהעריכה את נכותו הנפשית בשיעור 50%.
הנתבעת מצידה טענה שהתובע הציג מספר גרסאות לקרות התאונה ולכן לא ניתן לתת אמון בטענותיו. כמו כן, טענה שסיפקה לתובע סביבת עבודה בטוחה ושאין להטיל עליה את נטל ההוכחה. לבסוף טענה לאשם תורם של התובע שעמד מתחת למנוף למרות הסיכון בכך ומבלי שהתבקש לעמוד שם.
הנתבעת צירפה חוות דעת מטעמה בתחום האף אוזן גרון והפסיכיאטריה לפיהן לא נותרו לתובע נכויות.
מומחה מטעם בית המשפט בתחום האף אוזן גרון קבע כי לתובע נכות בשיעור 15% בגין ליקויי שמיעה, 10% בגין טנטון ו-20% בגין סחרחורות, אך קבע שאין קשר סיבתי בין נכויות אלו לתאונה. בתחום הפסיכיאטריה קבע מומחה מטעם בית נכות בשיעור קרי 3.75%.
יכל לעמוד רחוק יותר
השופט גזית קיבל את התביעה. ראשית הוא קבע שמנוף הוא בבחינת "דבר מסוכן" שבבעלות הנתבעת ולכן לפי פקודת הנזיקין יש להעביר את נטל ההוכחה אליה.
השופט קיבל את גרסת התובע לעניין נסיבות התאונה, שנתמכה במסמכיו הרפואיים וטופס ההודעה לביטוח לאומי על התאונה.
לעניין האחריות קבע השופט שהנתבעת התרשלה כמעסיקה, משלא הוכח שהעניקה לתובע הדרכה מתאימה, במיוחד לאור טענת הנתבעת שהוא היה כבד שמיעה עוד בטרם התאונה. כמו כן, היא לא סיפקה ציוד מגן, או לפחות לא אכפה את השימוש בו על ידי העובדים, לא קיימה פיקוח נאות ולא הזהירה מפני הסכנות.
עם זאת נקבע כי גם לתובע - שעמד מתחת למנוף אף שהודה כי יכול היה לעמוד רחוק יותר - אשם תורם בשיעור של 20%.
השופט העמיד את נכותו הכוללת של התובע על 28.31% ואת הנכות התפקודית על 15%, שכן הוא עובד היום בחצי משרה בשל סחרחורות מהן הוא סובל.
בסך הכל, בגין הפסדי השתכרות, הוצאות רפואיות, נסיעות, עזרת צד ג', הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות וכאב וסבל, ובניכוי אשם תורם ודמי פגיעה ששולמו לו מביטוח לאומי, נפסקע לתובע פיצוי של 356,000 שקל בתוספת 83,300 שקל הוצאות ושכ"ט עו"ד.
ב"כ התובע: עו"ד י.ברזילי
ב"כ הנתבעת: עו"ד י.מנדה
עו"ד שירה פינקלשטיין עוסק/ת ב- נזיקין
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.