התביעה הוגשה נגד מעסיקתו של התובע וחברת הביטוח שלה, וכן נגד כפר הנוער נעמ"ת, המחזיק בקרקע והאחראי לה.
התובע, שיוצג על ידי עוה"ד צחית עופר ורויטל הורוביץ ממשרד עו"ד הורוביץ-עופר, טען כי במהלך משחק ידידותי בין קבוצת העובדים לבין נערים מכפר הנוער, הוא מעד על הדשא, וכשניסה לבלום את נפילתו ידו נכנסה לתוך "גומה" ו"ננעלה" בתוכה, מה שהביא לפציעה בכתף ובמרפק.
המוסד לביטוח לאומי הכיר במקרה כתאונת עבודה וקבע לו נכות בשיעור של 15%.
לטענת התובע, המגרש לא היה במצב ראוי לפעילות, שכן היו בו מהמורות, בורות וקרחות, והן שגרמו לפציעתו. לשיטתו, המעסיקה אחראית לנזקיו כיוון שלא הדריכה אותו מפני הסיכונים, ואילו כפר הנוער נושא באחריות כיוון שלא דאג לאחזקה נאותה של המגרש.
הנתבעות חלקו על עצם התיאור העובדתי, וכן על אחריותן ועל שיעור הנזק.
כפר הנוער, שיוצג על ידי עוה"ד בני ירושלמי, טען כי התובע הסתכן מרצון, שהרי הוא היה מודע לסיכונים הכרוכים בפעילות ספורטיבית. בנוסף, נטען כי במידה שתוטל אחריות כלשהי, יש להטילה על המעסיקה, כמי שארגנה את הפעילות.
המעסיקה, אותה ייצג עוה"ד עומר צ'פניק, אף היא טענה כי הנסיבות אינן מקימות אחריות כלשהי מצדה.
בכל מקרה, שתי הנתבעות טענו כי מדובר במעידה עצמית שאינה קשורה למפגע כזה או אחר, ועל כן התובע אשם ב-100%.
בנוגע לנזק, לנוכח פער בין חוות דעת רפואיות שהגישו הצדדים, השופטת סיגל דומניץ סומך מינתה מומחה מטעם ביהמ"ש, שהעריך את נכותו של התובע בשיעור של 12.25%.
לא הביאו עדים רלוונטיים
השופטת קיבלה את גרסת התובע וקבעה כי הוא נפל ונפגע כשאיבד שיווי משקל בשל ליקוי שהיה במדשאה. השופטת הסבירה כי התובע ועדיו עשו רושם אמין, וגרסתו של התובע בדבר מצב המגרש נתמכה בתמונות ולא נסתרה.
על כך השופטת הוסיפה כי הנתבעות הביאו עדים שלא היו במקום האירוע ואף לא היו מעורבים בתכנונו, בעוד שדווקא עדים רלוונטיים יותר שיכלו להפריך את טענות התובע – לא הובאו לעדות.
לאחר מכן השופטת דנה בשאלה מי אחראי לנזקי התובע. בתמצית, השופטת חילקה את האחריות לתאונה כך שכפר הנוער יישא ב-70% ואילו המעסיקה ב-30%. כפר הנוער, בהיותו בעל השליטה על המקום שבו היה מפגע שאינו בגדר סיכון סביר, ואילו המעסיקה, בכך שלא בחנה את מצב השטח שיועד לפעילות שיזמה.
עם זאת, השופטת ייחסה לתובע 20% מהאחריות לנזקיו, כיוון שיכול היה להחליט שאינו משתתף במשחק לאור מצב המגרש.
חלקו האחרון של פסק הדין הוקדש לחישוב נזקי התובע, שהוערכו בסך של 385,400 שקל, בין היתר בגין אובדן כושר השתכרות ונזק לא ממוני.
לאחר הפחתת חלקו של התובע וניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי, נקבע כי הנתבעות ישלמו לתובע פיצויים בסך כ-237,000 שקל, בתוספת 7,000 שקל הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4%.
ב"כ התובע: עו"ד צחית עופר, עו"ד רויטל הורוביץ
ב"כ הנתבעות 1-2: עו"ד עומר צ'פניק
ב"כ הנתבעת 3: עו"ד בני ירושלמי