הבעלים והמנהל של שתי חברות שעסקו במסחר בזהב הורשע בעבירות לפי חוק מס ערך מוסף לאחר שהודה בניכוי הוצאות פיקטיבי. לאחר מכן הוא חויב במס הכנסה על הסכומים שניכה שלא כדין בשנים 2010-2013 ולמעשה נכנסו לכיסו כדיבידנד. לאחרונה דחה בית המשפט את ערעורו על שומות המס.
האיש הורשע ב-69 עבירות לפי חוק מע״מ לאחר שנקבע כי הוא והחברות שעמד בראשן השתמשו ב-887 חשבוניות פיקטיביות כדי לצמצם את הוצאות המע״מ. בסך הכל עמד סכום המע״מ שנוכה שלא כדין על כ-47 מיליון שקל.
על המנהל הושת עונש מאסר בפועל של 54 חודשים וקנס בסך 700,000 שקל.
לאחר ההרשעה פקיד שומה חיפה הוציא למערער שומות על הכנסה בגובה המע״מ שקוזז שלא כדין. הוא טען כי יש לייחס את ההכנסה למערער כמשיכת דיבידנד.
בערעור על שומות המס טען המערער כי אין מקום לחייב אותו במס מאחר שהוא הורשע בקיזוז חשבוניות ״זרות״ (שהוצאו לא בין הצדדים האמיתיים לעסקה) ולא בקיזוז חשבוניות ״פיקטיביות״. הוא הוסיף כי במסגרת ההליך הפלילי לא הוכח שהכספים שקוזזו נשארו בידי החברות או הועברו אליו. הוא הבהיר כי הכספים שולמו לשותף עסקי שלו שהוציא את אותן חשבוניות בעייתיות. לטענתו, החברות שהיו בבעלותו מעולם לא חילקו דיבידנד ומדובר בפיקציה מוחלטת.
פקיד השומה השיב כי המערער, באמצעות החברות, קיבל לידיו מס תשומות שאותו לא שילמו החברות מעולם, תוך שימוש בתחבולות שונות ובמערך שלם של חברות שלכאורה קונות ומוכרות זהב. לשיטתו, מס תשומות זה הגיע לידי החברות בהן שלט המערער ומהן למערער עצמו.
״הלבין זהב שחור״
השופטת אורית וינשטיין מבית המשפט המחוזי בחיפה הבהירה כי כתב האישום ייחס למערער ולחברות שבבעלותו הונאת מס מסועפת, מתוחכמת ורבת משתתפים שכתוצאה ממנה נגרע מקופת המדינה מס בסך כולל של למעלה מ-90 מיליון שקל.
על פי כתב האישום, בו הודה המערער, הוא והחברות פעלו יחד עם אדם נוסף לקבלת חשבוניות פיקטיביות ויצרו מצג שווא של רכישת ומכירת זהב לגיטימית. בפועל, לא התקיימו עסקאות אמת וכל הפעילות נועדה ״להכשיר״ את הזהב השחור שקנו והכנסתו לשוק המקומי.
השופטת דחתה את טענת המערער בעניין החשבוניות הזרות וקבעה כי מכתב האישום וגזר הדין עולה שמדובר בחשבוניות פיקטיביות באופן מובהק. ״כל הוצאות החשבוניות, העברות הכספים והדיווחים נועדו, כפי שהודה המערער, ליצור ״כסות חשבונאית״ להחדרת הזהב השחור לשוק המקומי הישראלי״, כתבה.
היא הוסיפה כי כל מערך החברות והחשבוניות שהמערער הוביל נועד ליצור מסך עשן במטרה ״להלבין״ את הזהב ״השחור״. ״המערער היה מ״אדריכלי״ התוכנית הפלילית להונאת אוצר המדינה״.
זאת ועוד, המערער לא הוכיח שהסכום שנכנס לכיסו היה נמוך יותר מסך ההכנסות שנוצרו לחברות שבשליטתו בגין ניכוי התשומות בחשבוניות הפיקטיביות.
לפיכך דחתה השופטת את הערעור וקבעה כי את 47 מיליון השקלים שהגיעו לידי המערער יש למסות כדיבידנד.
המערער חויב בהוצאות בסך 45,000 שקל.
לפסק הדין המלא בתיק 1409-06-18
ב״כ המערער: עו״ד יואב ציוני
ב״כ המשיב: עו״ד רונית ליפשיץ, פרקליטות מחוז חיפה (אזרחי)
עו״ד אורן סבן עוסק/ת ב- מיסים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל