בית המשפט המחוזי בחיפה פסק לאחרונה פיצויים לעובד בתחום הבנייה שנפל מגובה של 4 מטרים לאחר שהתמוטט עליו קיר בלוקים. העובד, שסובל מאז מנכות אורתופדית ונפשית, ביקש להטיל את האחריות על חברת כוח האדם ששלחה אותו למקום עבודה לא בטיחותי ועל החברה הקבלנית שמנהל העבודה מטעמה הוא שהיה בשטח ונתן לעובדים הוראות. השופטת עדי חן-ברק הטילה על המעסיקה אחריות בשיעור 35% על שלא הנחתה את העובד בנושא בטיחות בעבודה בגובה. עיקר האחריות, בשיעור של 65%, הוטלה על החברה הקבלנית שהייתה אחראית בפועל על העבודה והפיקוח.
התובע (38) נפגע בתאונת עבודה בשנת 2017, בזמן שעבד באתר בניה של אולם ספורט בטירת הכרמל. התובע עסק בהקמת עמודים בין קירות של בלוקים בגובה מספר מטרים מעל הקרקע.
התובע עמד על קורות עץ קצרות כשלפתע התמוטט עליו קיר של בלוקים, והוא נפל מגובה של 4-5 מטרים. הוא הובהל לבית החולים, שם אובחנו שברים בגופו והוא נאלץ לעבור ניתוח ושיקום בבית לוינשטיין. מאז האירוע, שהוכר על ידי ביטוח לאומי כתאונת עבודה, התובע סובל מקשיי שינה, חרדות, מצב רוח ירוד וירידה בזיכרון.
בתביעה שהגיש נגד המעסיקה והחברה הקבלנית שעסקה בבניית האולם טען העובד להתרשלותן וביקש להטיל עליהן את האחריות. לטענתו, הנפילה אירעה עקב התמוטטות הקיר והעובדה שהמשטח עליו עמד לא היה בטיחותי. כמו כן, הוא לא קיבל אמצעי הגנה והדרכה. העובד טען שמעסיקתו שלחה אותו למקום עבודה לא בטיחותי. הוא הוסיף כי את ההוראות בשטח קיבלו העובדים ממנהל העבודה של קבלנית הבניין, ואת רוב האחריות למצבו יש להטיל עליה.
התובע צירף חוות דעת רפואית אורתופדית לפיה נותרה לו נכות בשיעור 47.5% וחוות דעת פסיכיאטרית לפיה הוא סובל מנכות בשיעור של 30% בתחום הנפשי.
הנתבעות טענו שרשלנות התובע הביאה להתמוטטות הקיר ושאם תקבע אחריות יש להטילה על המעסיקה. הן הגישו חוות דעת אורתופדית שקבעה לתובע נכות בשיעור של 10% בלבד וחוות דעת נוספת שלפיה אין לו נכות פסיכיאטרית.
מומחים שמונו מטעם בית המשפט לעומת זאת קבעו לו נכות משוקללת של 37% בשני התחומים.
ביטוח לאומי הצטרף לתביעה בדרישה לשיפוי בגין תגמולים ששילם לתובע.
תאונה שלא נסתרה
השופטת חן-ברק קיבלה את התביעה. היא התרשמה שעדות התובע לאי בטיחות משטח העבודה והיעדר אמצעי בטיחות והדרכה מהימנה, אשר קיבלה חיזוק מעובד נוסף שעבד ביום התאונה. גם מהמסמכים הרפואיים ניתן ללמוד על נסיבות התאונה.
מנגד, הנתבעות לא הביאו ראיות לסתירת נסיבות התאונה.
באשר למעסיקה נקבע שהיא אחראית בשיעור 35% משלא דאגה למקום עבודה בטיחותי, לא הדריכה בנוגע לסיכונים ולא היה במקום איש מטעמה שפיקח. על החברה הקבלנית הוטלה עיקר האחריות בשיעור 65% באשר שימשה כקבלן ראשי ומלוא הוראות העבודה והפיקוח עליה נעשה על-ידי מנהל מטעמה והשטח ממנו נפל התובע סופק על-ידה.
לתובע לא יוחס אשר תורם.
השופטת אימצה את חוות הדעת הרפואית מטעם בית-המשפט, את הנכות התפקודית העמידה בשיעור 40%.
סך הכל בגין, עזרת צד ג', הוצאות, כאב וסבל, הפסדי השתכרות ועבר ועתיד, הפסדי פנסיה ובניכוי תגמולי ביטוח לאומי נקבע לתובע פיצוי בגובה 1,618,000 שקל.
מסכום זה נקבע שיש לנכות את תגמולי הביטוח הלאומי בסך 721,344 שקל.
מכיוון שסכום התגמולים עולה על שיעור הפיצוי שיש להטיל על המעסיקה בהתאם לאחריותה, נקבע כי היא לא תצטרך לשלם.
החברה הקבלנית חויבה לשלם לתובע 896,656 שקלים ולשפות את ביטוח לאומי בסכום של 191,324 שקל.
שמות באי כוח הצדדים לא אוזכרו בפסק הדין
עו"ד מירב אשל עוסק/ת ב- נזיקין
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.