הרשם צחי אלמוג קיבל לאחרונה תביעה שהגישה חברה להשכרת רכב נגד החברה הקבלנית ״ש.ב.ן״. ביולי 2018 רכב של התובעת ניזוק כשחנה ליד בניין בו ביצעה הנתבעת שיפוצים. השופט החיל את כלל ״הדבר מדבר בעד עצמו״ וקבע שהנתבעת לא הוכיחה כי לא הייתה רשלנות מצידה. היא תפצה ב-31,000 שקל.
בכתב התביעה נטען כי בזמן שהרכב חנה ליד הבניין בו ביצעה הנתבעת שיפוצים נפלה עליו ״רפסודה״ מעץ שעפה מהבניין. לטענת התובעת, יש להחיל על המקרה את כלל הדבר מדבר בעד עצמו שמטיל על הנתבעת את הנטל להוכיח כי לא התרשלה.
הנתבעת הכחישה את האירוע וטענה כי לא דווח לה על המקרה, לא בזמן אמת ולא בסמוך לו. עוד היא טענה כי פעלה בהתאם לכללי הבטיחות וכי רכב התובעת עמד במקום אסור לחניה בו הוצב שלט ״סכנה כאן בונים״.
על האירוע סיפר מי שהחזיק ברכב ושכר אותו מהתובעת. לדבריו, יש לו מספרה והוא ״שמע בום״ באמצע העבודה. כשיצא עם המספרים והמסרק החוצה ראה משהו שנפל על הרכב. לדבריו הייתה רוח חזקה מאוד ומנהל העבודה של הבניין ״היה בהלם״ ואמר לו ״מזל שלא נהרג מישהו״. האיש העיד כי חנו במקום עוד רכבים ולא היה מדובר במקום אסור לחניה.
פיגומים לא נופלים סתם
הרשם הבכיר צחי אלמוג מבית משפט השלום בהרצליה קיבל את התביעה. הוא ציין כי בתמונות שהוצגו רואים את רכב התובעת חונה בסמוך לבניין בו מבוצעות עבודות בניה. על גג הרכב רואים שברי קורת עץ ועיקום נרחב של גג הרכב.
לדבריו, עדות שוכר הרכב לא נסתרה והתמונות מחזקות בבירור את גרסתו ואת המסקנה כי אופי הנזק תואם נפילת חפץ על גג הרכב מלמעלה.
הרשם הבהיר כי כלל ״הדבר מדבר בעד עצמו״ שבפקודת הנזיקין קובע כי כשהנסיבות הממשיות של האירוע אינן ידועות, והתמונה המצטיירת היא של רשלנות מצד הנתבעת, קמה חזקה כי היא התרשלה באופן שמעביר אליה את נטל השכנוע להוכיח ההיפך.
הוא כתב כי לשוכר הרכב לא הייתה יכולת לדעת במועד האירוע מה גרם לנפילת המשטח על הרכב. הנתבעת קיבלה את ההודעה על המקרה יומיים לאחר מכן ולא הכחישה כי העבודות בוצעו על ידה בבניין שלידו חנה הרכב. בנסיבות אלה מתקיים הקשר הסיבתי בין נפילת החפץ והנזק.
כמו כן, הנתבעת הייתה בעלת השליטה המעשית והאפקטיבית בכל הקשור לעבודות הבנייה ולא הוכח כי לגורם אחר הייתה מעורבות.
בנוסף, האירוע מתיישב עם המסקנה שהנתבעת התרשלה יותר מאשר עם המסקנה שנקטה זהירות סבירה. ״אין דרכם של משטחי עץ או פיגומים ליפול כך סתם פתאום״.
הרשם קבע כי הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח כי לא התרשלה. בין היתר, לא הובא לעדות מנהל העבודה או כל אדם אחר שהיה נוכח בזמן המקרה וגם לא בעל מקצוע כדי לשכנע שהפיגומים חוזקו או הונחו ונקשרו בהתאם לדין.
בנוסף, הנתבעת לא הוכיחה כי המקום היה אסור לחניה כך שאין מקום להטיל על השוכר או התובעת אשם תורם כלשהו.
בסופו של דבר השופט חייב את הנתבעת לפצות את התובעת ב-26,000 שקל בתוספת שכ״ט עו״ד בסך 5,000 שקל.
שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו״ד מוטי קראוס עוסק/ת ב- נזיקין
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל