בית המשפט המחוזי בלוד קבע באחרונה כי בני זוג שפשטו רגל ניסו להבריח מנושיהם דירה, בשיתוף פעולה עם אם הבעל – שטענה כי הדירה שלה. השופט שכיב סרחאן נעתר לפיכך לדרישת המנהל המיוחד להעביר את הדירה על שם החייבים כדי שיוכל למכור אותה ולכסות את החובות לנושיהם.
הדירה נרכשה מהורי הבעל ב-1999 במימון משכנתא של 600 אלף שקל שבני הזוג לקחו מבנק "הפועלים" והורו במפורש להעבירה לידי ההורים. בני הזוג לא נרשמו כבעלי הדירה, וכעבור מספר שנים נקלעו לקשיים כלכליים, לא עמדו בהחזרי המשכנתא, ומצאו עצמם מתגוננים מפני הליכי הוצאה לפועל שנקט נגדם הבנק.
בשנת 2013 אושר לבנק למכור את הדירה לצורך כיסוי חוב המשכנתא, אולם המכירה הוקפאה לאחר שאם הבעל (אביו נפטר בינתיים) התנגדה בטענה שהדירה לא שייכת לבנה ולאישתו מאחר שלא שילמו לה את מלוא התמורה לפי הסכם המכר.
במקביל לכך ובאותה השנה בני הזוג הוכרזו כפושטי רגל. בשנה שעברה המנהל המיוחד בתיק ביקש בכל זאת מבית המשפט שיורה לרשום את הדירה על שם בני הזוג, כיוון שלטענתו בפועל היא שייכת לחייבים, והתנגדות האם למכירתה נועדה להבריח אותה מהנושים שלהם.
אך האם התכחשה שמכרה את הדירה לבנה ואישתו. הפעם היא טענה, כי מכירת הדירה נעשתה "למראית עין" כדי שהם יוכלו להציג את הסכם המכר בפני הבנק ולקבל הלוואת משכנתא לרכישת דירה אחרת. בנוסף, היא טענה כי לא הבינה את מהות החתימה על הסכם המכר וחתמה עליו לבקשת בעלה המנוח.
למראית עין?
אלא שהשופט סרחאן לא שוכנע שהאם חתמה על ההסכם מבלי לדעת את משמעותו. לטעמו, טענת האם בדבר עריכת ההסכם "למראית עין" מעידה על כך שהוא נכרת לאחר תכנון מדוקדק, ומשכך היא בהכרח ידעה על מה היא חותמת.
"לו כוונת הצדדים לחוזה הייתה באמת רק להשיג משכנתא, החייבים לא היו משלמים להורים כל תשלום שהוא מכיסם ולא היו מורים לבנק לשלם את המשכנתא ישירות להורים" סיכם השופט סרחאן, וקבע כי נסיבות המקרה מצביעות על כך שהאם שיתפה פעולה עם החייבים כדי להבריח את הדירה מהנושים.
משכך, השופט קיבל את בקשת המנהל המיוחד והורה על העברת הבעלות בדירה על שמם של החייבים. כעת ניתן יהיה לממש אותה לכיסוי חובותיהם.
שמות עורכי הדין שייצגו את החייבים לא צוינו בהחלטה
המנהל המיוחד בתיק: עו"ד גיל בר-נתן
עו"ד ענבל אלוש-לוצאטו עוסקת בפשיטת רגל
הכותבת לא ייצגה בתיק