בית הדין לעבודה בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה של חשבת שכר ששמיעתה נפגעה והורה לביטוח לאומי להכיר בה כנפגעת עבודה. התובעת עבדה במשך שנים במפעל והייתה חשופה מידי יום לרעש מכונות. ביטוח לאומי סירב להכיר בה כנפגעת עבודה אך השופטת אריאלה גילצר – כץ קיבלה חוות דעת רפואית שקבעה שישנו קשר סיבתי בין הירידה בשמיעתה של התובעת לבין הרעש אליו הייתה חשופה. בנוסף קבעה השופטת שגם הטנטון ממנו סובלת התובעת נגרם מהחשיפה לרעש המכונות.
התובעת עבדה בין השנים 1994-2016 בחברת "אגן מפעלי הנדסה (1988) בע"מ" כחשבת שכר ומנהלת חשבונות. היא עבדה בחלל פתוח במשרדים שמעל קומת היצור והייתה חשופה מידי יום לרעש המכונה לחיתוך פחים ("סלייטר").
בדו"ח בדיקה תעסוקתית משנת 2014 נקבע כי המכונה מפיקה רעש בעוצמה של 97.6 דציבל, העונה להגדרת "רעש מזיק", אך לא היה מידע באשר לעוצמת הרעש אליו נחשפה התובעת בתוך המשרד שלה. בשנת 2016 הותקן במכונה משתיק קול שהפחית את עוצמת הרעש ובשנת 2020 נערכה בדיקה נוספת על ידי בודק מוסמך שקבע כי עוצמת הרעש במשרד היא 80.7 דציבלים עם חלון פתוח ו-75.18 כאשר החלון סגור.
החל משנת 2000 החלה התובעת לסבול מירידה בשמיעה וטנטון. בתביעה שהגישה בבית הדין לעבודה ב-2018 ביקשה להכיר בה כנפגעת עבודה.
בפברואר 2021 קבע בית הדין כי לפי העובדות התובעת אכן נחשפה לרעש בעבודתה, וכעת עלתה השאלה האם ישנו קשר סיבתי בין הפגיעה ממנה היא סובלת התובעת לבין החשיפה לרעש בעבודה.
מטעם בית הדין מונה מומחה רפואי שקבע בין היתר כי ליקוי השמיעה שאובחן אצל התובעת נגרם כתוצאה מהחשיפה לרעש בעבודה. לעומת זאת, קבע, הטנטון לא נגרם בהכרח מהרעש וסביר יותר שהוא נובע מבעיה נפשית ממנה סבלה עקב אירוע של התעללות פיזית ונפשית שחוותה בעבודה, בגינו נרשמו לה תרופות לטיפול בחרדה.
התובעת טענה כי יש לקבל את חוות הדעת הרפואית בעניין הקשר הסיבתי בין ליקוי השמיעה לבין הרעש בעבודה, ולקבוע בנוסף כי בניגוד לאמור בחוות הדעת, גם הטנטון קשור לרעש בעבודה. לדבריה, התרופות שניתנו לה על ידי רופא אף אוזן גרון אומנם ניתנות בדרך כלל כחלק מטיפול נפשי אך במקרה שלה הן נועדו להרגיע את הטנטון.
ביטוח לאומי טען כי חוות הדעת הרפואית מבוססת על נתון שגוי לפיו התובעת נחשפה לרעש מזיק. לטענתו התובעת לא נחשפה לרעש מזיק, שכן הבודק לא לקח בחשבון את המרחק שבין המכונה המרעישה למשרדה של התובעת.
אין תרופה לטנטון
השופטת גילצר-כץ קיבלה את התביעה במלואה. היא דחתה את טענת הנתבע לשגיאה בקביעת הבודק וקבעה שמקומה של טענה שכזו היא בערכאת הערעור, מכיוון שהיא נוגעת לקביעה עובדתית שבית הדין כבר קיבל.
השופטת אימצה את קביעת המומחה הרפואי בנוגע לקשר סיבתי בין ליקוי השמיעה של התובעת לבין החשיפה לרעש מזיק בעבודתה והסבירה כי קביעה זו התבססה על החומר הרפואי שהונח בפניו.
עם זאת קבעה השופטת, כי בניגוד לחוות הדעת הרפואית, גם הטנטון ממנו סובלת התובעת נגרם מהחשיפה לרעש בעבודה. בעניין זה השופטת הסתמכה על תלונות התובעת בפני רופא א.א.ג על טנטון במהלך השנים ועל כך שאין תרופה מובהקת לטיפול בטנטון. התרופות שניתנו לה אומנם מיועדות במקור לטיפול בדיכאון וחרדה, אך במקרה זה הן ניתנו במטרה להרגיע את הטנטון.
הנתבע חויב בהוצאות התובעת בסך 5,500 שקל.
ב"כ התובעת: עו"ד אלונה שימקין
ב"כ הנתבע: עו"ד עדי וידנה
עו"ד אבישי בוגן עוסק/ת ב- נזיקין
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.