מזה זמן רב מותקפים ומושמצים שופטי בית משפט לענייני משפחה באמצעות כתבות (דפי אינטרנט אנונימיים בעיקר) שמופצות על ידי מתדיינים שאינם מרוצים מהחלטות השופטים. הכתבות מלוות בביטויים גסים ובכינויים מעליבים שאינם ראויים אף לציטוט. המשטרה התערבה במקרה אחד, אך למרבה הצער מרבית ההשמצות לא מטופלות והן מהוות פגיעה בחוק ובזיון בית המשפט - עליו יש סנקציה פלילית.
מן הראוי שהתקשורת הארצית המקצועית תפגין אחריות ומקצועיות ולא תתקיף את שופטי בית המשפט כאותם צדדים אינטרסנטיים, במיוחד שכוחה הוא רב ביותר והציבור נוטה לקבל כנכונה את מסקנות הכתבים בהנחה שבדקו ושקלו היטב לפני הסקת המסקנות.
סיכול ממוקד
לצערי, כתב ערוץ 13 ברוך קרא לא טמן ידו בצלחת ופתח בסדרת כתבות מאשימות, מרשיעות ומשמיצות את אחד משופטיו הטובים והמוערכים של בית המשפט לענייני משפחה, השופט ארז שני, תוך ניסיון לשלול את עקרונות המניעה של בעיית הניכור ההורי. כתב הערוץ הסתער וניסה להרוס את אשר נבנה בעמל רב בפסיקה הישראלית במטרה למנוע את אחת הבעיות הגדולות ביותר בתחום טובת הילדים – בעיית הניכור ההורי.
הכתב התעלם מהבעיה בשטחיות וברשלנות, התעלם מהפסיקה הרבה בנושא, התעלם מהפורומים וההרצאות שהתקיימו בנושא ואף מהוראות מפורשות של נשיאת בית המשפט העליון. מה גם שלא העלה לדיון מעמיק את הנזק העצום שנגרם לילדים המנוכרים. מאידך גיסא הוא תקף את הקונספט של הפתרונות שנבנו למניעת הבעיה עוד בתחילת התהוותה.
הכתב אינו מתמודד עם הבעיה גופה או עם פסק דין מסוים, אלא בחר בדרך מתוחכמת לתקוף את הסוגיה דרך סיכולו הממוקד של השופט.
התלונה נבדקה, הכתב התעלם
תחילת הסדרה בכתבת פיתוי שנויה במחלוקת, שניסתה, באמצעות הזמנה מוקלטת, מבוימת וכוזבת לייצוג משפטי, להפיל בפח עורך דין למשפחה שיודה כי כביכול ייצג את השופט ארז שני באופן פרטי ואחר כך הופיע בפניו מבלי שהשופט מתריע על כך לפני הצדדים. בכתבה מתברר כי מי שעורר את הנושא היה מתדיין אחר שלא היה מרוצה מהחלטות השופט.
מסתבר כי אותו צד שהתלונן הגיש גם תלונה למבקר השופטים, השופט העליון בדימוס אורי שוהם. אחרי חקירה ודיון מעמיק בתלונה החליט השופט בדימוס לדחות את התלונה מכול וכול וקבע כי לא היה רבב בהתנהלות השופט שני. וכי הוא אף לא היה מיוצג על ידי עורך הדין שמופיע בפניו.
הכתבה השניה, ששודרה כבר לאחר ההחלטה החד משמעית של שופט העליון בדימוס, עקפה ביודעין ובמכוון את החלטת השופט העליון בדימוס וחזרה על הטענה כי השופט שני היה מיוצג על ידי אותו עורך דין וכי היה פסול בעצם לשפוט את הצדדים. התעלמות הכתב מהחלטת השופט אורי שוהם בתפקידו והתנשאותו של הכתב גם מעל מבקר השופטים הינה תמוהה במקרה הטוב ובלתי חוקית במקרה הגרוע.
הכתב עשה שימוש, ספק חוקי, כששאל ובעצם דובב את המתלוננת, שבשפתה תיארה מחזה של התרפסות בין השופט לבין אותו עורך דין; הכתב שידע לשלוח הזמנת ייצוג מבויימת, לא מצא לנכון לאמת את דברי המתלוננת עם עורך הדין שאותו הקליט, או לשאול את הצד האחר מה הוא שמע. הוא גם לא מצא לנכון להציג את פרוטוקול בית המשפט כדי לאמת את דברי המתלוננת. מה גם שלא מצא לנכון לשאול את השופט או לקבל התייחסותו.
לעיני מיליוני ישראלים הצופים בערוצי החדשות אפשר ועודד הכתב, ואף משך בלשונן של שלוש מתלוננות אנונימיות לחלוטין, לתאר את אשר כל צד מפסיד מרגיש בליבו כלפי שופט. ההשמצה הגיעה לשיאה כאשר הכתב משך בלשונה של אחת מהמתלוננות שאמרה : "זה לא שופט זה שוחט". הכתב קיבל בשוויון נפש את ההשמצה המכוערת, שידר אותה, לא היסה את המתלוננת ולא התנצל על הביטוי גס הרוח.
לא חוקי ולא מאוזן
יצויין כי פרסום דברים שנאמרו או הוחלטו או נעשו במהלך דיון בבית המשפט לענייני משפחה מנוגד לחוק ומהווה עבירה פלילית, אלא אם כן ניתנה רשות מפורשת לכך. אבל גם אם החליט הכתב המכובד לעבור על החוק ולפרסם דברי שלוש מתלוננות, היה עליו לפחות לבצע זאת באיזון מלא תוך קבלת אישור בית המשפט לעיון בפרוטוקול וקבלת עמדת כל הצדדים שנכחו בדיון, ולא להשמיע רק את קולו של צד אחד שיש לו אינטרס אישי.
במהלך הכתבה השניה ציין הכתב כי המתלוננות "אמיצות" בכך שהעזו להשמיע קולן בעוד הדיון בעניינן מתנהל . מפליאה מאד עמדה זו של הכתב כי הרי המתלוננות בעלות אינטרס ברור ומכוונות לכך שהכתבה תשפיע על תוצאת הדיון ותהלך אימים על השופט ואין בה אלא משום הפרה בוטה של האיזון , כאשר כתב הערוץ משתלח בשופט ועמדותיו ומשמיע את קולו של אחד הצדדים בלבד .
יצויין כי הכתב מסתיר ואינו מגלה כיצד הגיעו אליו המתלוננות, מה מידת קרבתו הוא אליהן או למי מהן או למי מפרקליטיהן, מה מניע אותו לעבור מכשולים אתיים וחוקיים.
הביקורת שהעלה הכתב חורגת מהטעם הטוב כאשר הוא מקנח אותה בפגיעה בפרטיות השופט, חשיפת חייו האישיים, מספר הפעמים שהתגרש ופירוט ילדיו, ומסיק מכך לגבי אי יכולתו להיות שופט משפחה. מסקנה שאין הזויה ממנה.
השופט לא מינה את עצמו
הכתבה השניה בסדרה תוקפת את ההליכים המהירים והדחופים למניעת ניכור הורי. שוב הכתב משמיע את "תלונות" שלוש המתלוננות האנונימיות מבלי לאפשר לצד האחר להביע דעה ולהעלות את גרסתו מה הן עשו בתחום הניכור ההורי.
הכתב נמנע מלראיין את סגנית נשיא ביהמ"ש לענייני משפחה בתל אביב, שהרי רק בסמכותה היה למנות שופט מוקד בבעיות ניכור הורי כדי שהבעיה תקבל פתרון מידי. משום מה המשיך הכתב המכובד לתקוף את השופט שני כאילו הוא מינה עצמו לתפקיד.
הכתב נמנע מלציין את הנחייתה הברורה והחד משמעית של נשיאת בית המשפט העליון מיום 8/10/20 :
"זכות הילד לקשר עם שני הוריו היא זכות יסוד המעוגנת באמנה לזכויות הילד אשר מתיישבת עם עיקרון העל של טובת הילד. הזכות הוכרה זה מכבר בפסיקת בתי המשפט כמקימה הגנה וסעד משפטי. מנגד ובמקרים של חשש לפגיעה בילד על ידי מי מההורים או אלימות ביניהם שהוא עד לה ומכוח אותו עיקרון, זכות הילד היא גם למוגנות בקשר. בכל מקרה של פגיעה בקשר בין הורים לילדיהם ובשל החשש להתפתחותו הרגשית התקינה של הילד.
לממד הזמן חשיבות והשפעה מכרעת על התמודדות והתערבות יעילים בבעיות בקשר שבין הורים לילדיהם הקטינים. לפיכך, הליכים משפטיים המעלים חשש לפגיעה בקשר בין הורים לילדיהם על רקע סכסוך משפחתי כמו גם הליכים המעלים חשש לפגיעה במוגנות ילדים מחייבים מתן מענה ראשוני, יעיל ומהיר מצד בתי המשפט לענייני משפחה, תוך בחינת טובתו של הילד. החשת זיהוי ואבחון טעמי הפגיעה בקשר בשלבים מוקדמים ומתן סעד זמני יכול ויסייעו במניעת החמרת הפגיעה בקשר או קיבועו של נתק וסירוב לקשר מצד אחד."
הכתב מנסה ליצור לשופט ולטיפול בניכור ההורי גישה אנטי נשית, וזאת בניגוד גמור למציאות.
כך, הוא מתעלם מהחלטות שניתנו על ידי שופטים רבים בבעיית הניכור ההורי גם ללא קשר למגדר ההורה המנכר. השופט שני מתייחס להורה המנכר ללא קשר למגדר שלו. להלן עדותה של עו"ד ליז קרני:
"בשנת 2014 הופעתי בשם אישה / אם בפני השופט שני בתיק שעסק בניכור הורי קשה ביותר שנגרם מצד האב / הבעל. הילד היה כה מנוכר שהתנכל ממש לאם, סירב לשהות עימה או במחיצתה, ברח ממנה, ולעתים גם היה אלים כלפיה.
השופט ארז שני קבע דיונים דחופים מחוץ לסדר הזמנים הרגיל, נפגש עם הקטין שהביע ניכור מוחלט לאימו, ניסה לשכנע את האב, הטיל סנקציות כספיות, ולא הפסיק עד שהקשר של האם עם הקטין התחדש. המצב היה כה חמור שהאם כמעט כבר הרימה ידיים אבל אני יכולה לציין כי רק פועלו של השופט גרם לאב להפסיק את פעולת הניכור הקשה וכך זכו הילד והאם לאיחוד מחדש ולקשר מדהים באיכותו עד היום הזה.
לדעתי המקצועית ומתוך ניסיוני, חשיבות גדולה בגישה לניכור ההורי היא טיפול מידי מלווה בסנקציות, אם לא כן זמן ההמתנה מוליד עימו סיטואציה קשה לשינוי".
פגיעה קשה במערכת השיפוט ובנפגעי ניכור הורי
בכתבתו פגע הכתב במערכת המשפטית העוסקת במשפחה והעמיד עצמו מעל לשופטים, מעל למוסד מבקר השופטים ואף מעל לנשיאת בית המשפט העליון, ומעל לכול הוא פגע פגיעה קשה באותם ילדים מנוכרים ובהורים המבקשים ליצור קשר עם ילדיהם.
קשה עדיין לאמוד את עוצמת הפגיעה וכולי תקווה ששופטי המשפחה לא יחושו מאוימים ויפעלו על פי אמות מידה שקולות ומשפטיות שקודם כול שוקלות את טובת הילד והקשר עם הוריו.
עו"ד זאב ולנר הינו מייסד אתר פסקדין, עורך דין לענייני משפחה וירושה מזה עשרות שנים וממובילי המקצוע לפי סקרי דאן אנד ברדסטריט, יו"ר משותף לוועדת הירושה של לשכת עורכי הדין, ולגילוי נאות - השופט שני התמחה ועבד תחת פיקוחו בשנים 87-89.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.