"שיניים טבעיות תמיד טובות ובריאות יותר משתלים דנטליים": בבית משפט השלום בירושלים התקבלה לאחרונה תביעת רשלנות רפואית שהגישה אישה נגד רופא שיניים בגין טיפולים שהחלו לפני כעשור. בפסק הדין אומצה חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט שמצא סטייה מפרקטיקה רפואית סבירה בעקירת שמונה שיניים ברות שיקום ובאי השגת נוחות בגשרים זמנים.

התובעת, ילידת 1944, הגיעה בחודש יולי 2012 אל הנתבע לצורך טיפול בלסת העליונה שלה, ולשם סיום ביצוע שיקום קבוע בלסת תחתונה שהחלה אצל רופא אחר.

תכנית הטיפול שהוצעה לה על-ידי הנתבע בשתי הלסתות מתועדת ברשומה הרפואית באמצעות מסמך כתוב בכתב יד בצירוף צילום פנורמי.

ביחס ללסת העליונה, תכנית הטיפול כללה עקירת שיניים והשתלת שתלים, גשר זמני ובהמשך קבוע. ואכן בשלב ראשון הנתבע עקר את שיניה בלסת העליונה, השתיל שתלים והתקין גשר זמני.

באשר ללסת התחתונה, לגרסת התובעת, הנתבע התעקש על האפשרות של עקירת כל השיניים. בהמשך בוצעה עקירה של השיניים שנותרו בלסת התחתונה, הושתלו שתלים והותקן גשר זמני.

לטענתה, הסכמתה לעקירת השיניים הייתה הסכמה כפויה בשל סבל רב שחוותה, כאבים ונפיחות בגין הגשר הזמני שהותקן בלסת העליונה, וכן הלחץ שהפעיל עליה הנתבע בנימוק שהדבר יביא לאיזון בין הלסתות.

התובעת הוסיפה שלא הייתה מרוצה מהגשרים הזמניים שבפיה וחוסר הנוחות נמשכה אף לאחר שהנתבע התקין בלסת התחתונה גשר זמני חדש באוקטובר 2013.

בשלב זה חלה הפסקה ממושכת ביותר בטיפול בתובעת. ב-2016 היא חזרה למרפאת הנתבע ובפיה הותקן גשר זמני תחתון חדש, אך היא עדיין סבלה מחוסר נוחות בסגירת הפה. בשלב זה איבדה אמון ולא שבה למרפאה. 

המומחה מטעם בית המשפט מצא ״חריגה קשה עד כדי זלזול מהוראות משרד הבריאות״ בכל הנוגע לרשומה הרפואית.

לגופו של הטיפול הרפואי קבע המומחה כי בהשתלות ובשיקום שביצע הנתבע אין חריגה מנוהלי רפואת שיניים סבירים. עם זאת, לשיטתו, לא נכון היה לבצע שיקום בלסת התחתונה בדרך של עקירת שמונה שיניים ברות שיקום. לעניין זה המומחה הבהיר כי שיניים טבעיות תמיד טובות ובריאות יותר משתלים דנטליים.

עוד כתב המומחה כי פרק הזמן שחלף מתחילת הטיפול ועד להפסקה הממושכת בשנת 2014, מבלי שהושגה נוחות עם הגשר הזמני, אינו סביר.

כאב וסבל

השופטת מיכל שרביט אימצה את חוות דעת המומחה. באשר לנזק הבהירה השופטת שלתובעת זכות לפיצוי בגין נזק לא ממוני, הן על עצם אובדן השיניים הן על הכאב והסבל הכרוכים בעקירות. 

היא הוסיפה שגם משך הזמן שחלף מתחילת הטיפול מבלי שהושגה נוחות עם הגשרים הזמניים בשתי הלסתות מצדיקה פיצוי על נזק לא ממוני.

עם זאת, השופטת הביאה בחשבון בהמשך לעדות המומחה כי אי הנוחות אצל התובעת עשויה להיות קשורה גם בהיבטים סובייקטיביים.

לפיכך העמידה השופטת את הפיצוי על כאב וסבל בסך של 75,000 שקל.

היא הוסיפה שהתובעת שילמה עבור הטיפולים כ-128,000 שקל אך הנתבע לא ביצוע בסופו של דבר גשרים קבועים בכל לסת. לפיכך מצאה השופטת לנכון לחייב את הנתבע בעלות הגשר הקבוע שבוצע לתובעת במרפאה אחרת בעלות של 111,000 שקל. 

עוד חויב הנתבע להשיב לתובעת 600 שקל ששילמה למומחה חיצוני במהלך הטיפולים. 

בסיכומו של דבר חייבה השופטת את הנתבע בפיצוי בסך 186,600 שקל בתוספת שכ״ט עו״ד בשיעור 23.4% והוצאות משפט.

עו
עו"ד אלעד ג'ובני|צילום: צילום עצמי

ב״כ התובעת: עו"ד שרון הרשקוביץ

ב״כ הנתבע: עו"ד רם נועם, עו"ד אדם ניידורף

עו"ד אלעד ג'ובני עוסק/ת ב- רשלנות רפואית
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.