השופטת מיכל ברגר בלום קיבלה לאחרונה תביעת דיבה שהגישה אישה נגד בעלה לשעבר. האישה, אזרחית מולדובה שהייתה נשואה לנתבע כארבע שנים, טענה כי הוא העלה פרסומים מכפישים נגדה, בהם טען בין היתר שהיא מצלמת סצנות פורנוגרפיות בווידאו תמורת כסף. השופטת קבעה שמדובר בפרסומים פוגעניים וחמורים, וזקפה לחובת הנתבע גם את העובדה שזנח את בנם המשותף של הצדדים.

בני הזוג הכירו אחד את השני ב-2010. האישה הייתה אז אזרחית מולדובה והאיש ישראלי. הם נישאו ואחרי כחמישה חודשים האישה הגיעה לישראל והשניים חיו יחד בארץ. האישה קיבלה מעמד ארעי.

כעבור ארבע שנים, כשהאישה הייתה בהיריון, עלו יחסי הצדדים על שרטון. הם נפרדו ומעמדה הארעי של התובעת בארץ בוטל. היא עזבה את ישראל ובנם המשותף של הצדדים נולד כחצי שנה לאחר מכן. בהמשך הותרו נישואיהם.

באפריל 2021 החל האיש להעלות פרסומים ברשתות החברתיות בקשר לאישה. בנוסף הוא פנה למכרים ולבני משפחתה תוך שהוא מזהיר אותם מפניה.

בתביעת לשון הרע שהגישה נגדו, האישה הפנתה בין היתר לפרסום שכולל תמונה שלה ושל אמא שלה בו נכתב: "אנשים טובים, היזהרו מזאת שבצד מימין – היא רמאית, מחפשת גברים ברשת ומבקשת מהם כסף!!!". בהמשך נכתב: "שימו לב!!! קוראים לה ----, היא מחפשת גברים ברשת כדי למשוך בדרך מרמה מהם כסף, ואז לעזוב אותם...מצלמת סצנות פורנוגרפיות בווידאו צ'אט תמורת כסף".

מנגד, האיש טען "אמת דיברתי" ושקיים עניין ציבורי בפרסום. הוא ציין שמטרתו היחידה הייתה להזהיר אנשים תמי לב אחרים ממעשי הנוכלות ומ"עקיצות" התובעת. הוא הוסיף וטען כי יש בידיו ראיות מוצקות לסרטונים ארוטיים בהם מככבת התובעת אולם "מפאת כבוד בית המשפט וצנעת הפרט הוא אינו מצרף אותם לכתב הטענות וככל שיעלה הצורך הוא יגישם בהמשך".

לדבריו, במשך חיי הנישואים של הצדדים התובעת ניהלה אורח חיים מופקר, התרועעה עם גברים זרים, צילמה את עצמה בתמונות ובסרטוני פורנו בעירום אותם הפיצה בין גברים שונים תמורת תשלום והכל מאחורי גבו.

קלות הביזוי

השופטת מיכל ברגר בלום קבעה שהפרסומים מהווים לשון הרע. היא כתבה שהנתבע ייחס לתובעת התנהגות של עוברת חוק, רמאית, נצלנית ומופקרת. דברים אל הובילו לתגובות קשות של הקוראים, פגעו בשמה הטוב של התובעת וביזו אותה.

השופטת דחתה את טענת הנתבע להגנת "אמת דיברתי" והבהירה כי לא הוצגו בפניה ראיות שיתמכו בטענה. היא ציינה כי כדי לבסס את הטענה בדבר התנהגותה המופקרת של התובעת הנתבע הביע ספק ביחס לאבהותו על הקטין אך לא מצא לנכון להגיש תביעה לבירור אבהות. השופטת זקפה לחובתו של הנתבע את העובדה כי זנח את הקטין, לא ביקר אותו ולו פעם אחת וגם אינו משלם עבורו מזונות.

עוד כתבה השופטת כי מעדות הנתבע עולה כי המניע האמיתי לפרסומים היה נקמה בתובעת על כך שהיא לא מסכימה לשנות את שם המשפחה שקיבלה על עצמה עם נישואיה אליו, ואינה חוזרת לשם משפחתה המקורי.

באשר לגובה הפיצוי כתבה השופטת כי הגישה לרשתות החברתיות והקלות בה ניתן לבזות אדם ולהשפילו תוך שיתוף אנשים רבים מכל קצווי העולם מצדיקה פסיקת פיצוי על הרף הגבוה.

הנתבע חויב בפיצוי בסך 125,000 שקל בתוספת הוצאות בסך 30,000 שקל.

  • ב"כ התובעת: עו"ד דוד חיגר
  • ב"כ הנתבע: עו"ד יורם בלום

עו״ד מעיין עטיה עוסק/ת ב- לשון הרע
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין. בהכנת הכתבה השתתפו צוות העורכים של אתר פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.