בית המשפט המחוזי בחיפה דחה לאחרונה ערעור שהגישו ארבעה אחים על פסק דין שקבע שחצי מעיזבון אביהם יעבור לבת זוגו. מדובר במקרה גבולי שכן בת הזוג לא הצליחה להביא הוכחות לכך שהיא והמנוח יצאו לבילויים משותפים, כי הוא קנה לה מתנות או שלח לה הודעות. עם זאת בית המשפט קיבל את הסבריה שלפיהם היא והמנוח ניהלו אורח חיים שקט וביתי. בפסק הדין נקבע שמסתבר יותר שהיא הייתה בת זוגו ולא רק שותפתו לדירה, כפי שטענו הילדים.
האישה הגישה בקשה לצו ירושה אחרי המנוח שנפטר ב-2018. היא עתרה לקבל חצי מהעיזבון בהיותה הידועה בציבור של המנוח, ושהמחצית השנייה תחולק בין בניו של המנוח. ארבעת ילדי המנוח התנגדו. ב-2019 קבע ביטוח לאומי שהאישה ניהלה עם המנוח אורח חיים של ידועים בציבור החל מתחילת 2011.
הילדים טענו כי לא הוכחו התנאים להכרה באישה כידועה בציבור של אביהם וכי ביטוח לאומי טעה. לטענתם, אמנם האישה ואביהם התגוררו יחד לעתים אך היא לכל היותר הייתה שותפה לדירה וחלקה עמו את הוצאות המגורים, וזאת מפאת מצבו הכלכלי הדחוק ובשל אינטרסים הדדיים.
האישה טענה מנגד כי הייתה ידועתו בציבור של המנוח החל משנת 1999 ועד לפטירתו ב-2018. היא הוסיפה שהילדים כמעט ולא היו בקשר עם האב, בעוד שהיא סייעה לו לסלק חובות וסעדה אותו כשהיה חולה.
בית המשפט למשפחה ציין שהאישה התקשתה להציג סממנים המעידים על קיומו של קשר בינה לבין המנוח. היא צירפה תמונות מעטות (שניכר כי צולמו באותה תקופה), לא הציגה ראיות לנסיעות או חופשות משותפות, לא הגישה מכתבים או ברכות ואף לא הודעות או מסרונים.
עם זאת, נכתב בפסק הדין, ניכר כי לבני הזוג לא הייתה יכולת כלכלית לממן אורח חיים הכולל בילויים. בית המשפט הבהיר שכל אדם מבטא את אהבתו בצורה שונה והאישה מצטיירת כמי שחרדה לפרטיותה ומעוניינת לשמור על דיסקרטיות מערכת היחסים שלה. בסופו של דבר נקבע שמכלול הראיות מחייב הכרה באישה כידועה בציבור.
הילדים ערערו על פסק הדין וטענו כי מערכת היחסים בין האישה לבין האב הושתתה על צורך אישי, נוכחות, כדאיות כלכלית, חשדנות והם לא קיימו חיי משפחה. האישה לעומת זאת ציינה כי היא לא מחויבת לעדכן אנשים בסביבתה אודות הקשר הזוגי, אך לדבריה הם חיו חיים שקטים ורגועים, היו זוג ביתי, ומידי פעם יצאו יחד לתיאטרון ולמסעדות.
"אהוב ליבי ויקירנו"
השופטת עפרה אטיאס לא מצאה בסיס להתערבות בפסק הדין. היא כתבה שבית המשפט נימק היטב את מסקנתו שלפיה גרסת האישה שהיא והמנוח היו ידעים בציבור, מסתברת יותר על פני גרסת המערערים.
היא הדגישה שבית המשפט לא התעלם מראיות שמטילות ספק בגרסת האישה, אלא שבמכלול הנסיבות קבע שהיא עמדה בנטל.
האישה הוכיחה מגורים משותפים לפחות מאז שנת 2011, והראתה שהמנוח התנהל מול רשויות המס באמצעות חשבונה. כמו כן, העובדה שהצדדים לא ניהלו חשבון משותף וכי האישה הייתה רשומה לבדה בחשבונות ארנונה, מים וביוב מתיישבת עם העובדה שהמנוח היה מסובך בחובות.
זאת ועוד, הוכח שהאישה סעדה את המנוח, טיפלה בקבורתו ונשאה בהוצאות הקמת מצבה, עליה נרשם ״אהוב ליבי ויקירנו״.
בסיכומו של דבר אלה דחתה השופטת את הערעור וחייבה את המערערים בהוצאות בסך 8,000 שקל.
השופטים סארי ג'יוסי וניצן סילמן הצטרפו לתוצאה.
אין ספק שהסכם חיים משותפים לו היה נחתם בחיי השניים - היה ודאי מייתר את הסכסוך המשפטי היקר והמיותר וגם יוצר ודאות ובטחון הן לידועה בציבור והן ליורשי הנפטר .
- ב״כ המערערים: עו"ד ליאורה אוחנה
- ב״כ המשיבה: עו"ד דוד רוזן, עו"ד טלי טורנשווילי
עו"ד גילה פרין עוסק/ת ב- ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין. בהכנת הכתבה השתתפו צוות העורכים של אתר פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.