בית משפט השלום בהרצליה הורה לאחרונה לעיריית רמת גן לפצות הולכת רגל מבוגרת שנפגעה בראשה מענף של עץ ש"פלש" לשטח המדרכה נפלה ונחבלה. בתביעה שהגישה נגד העירייה טענה שבשל גילה המבוגר והחשש שתיפול היא הסתכלה לרצפה ולא קדימה. העירייה טענה שהענף בולט לעין כך שלא ניתן לפספס אותו, ויש מספיק מקום לעבור על המדרכה בלי להתקרב אליו. השופט יוסי ברכיה קבע שהענף מהווה מפגע שהיה על העירייה למנוע, אך לצד זאת קבע אשם תורם משמעותי לתובעת שהייתה יכולה להבחין בו וללכת בצידה השני של המדרכה כדי להימנע מהפגיעה.
בתביעה שהגישה נגד עיריית רמת גן טענה התובעת, בת 82, כי בשעת בוקר בנובמבר 2018 ירדה מאוטובוס בתחנה ברחוב משה דיין וצעדה על המדרכה לכיוון פח הזבל הסמוך כדי לזרוק את כרטיס הנסיעה. לאחר מכן הסתובבה כדי ללכת בכיוון ההפוך אך ראשה נתקל בענף של עץ בגובה מטר וחצי אשר בלט לכיוון המדרכה, והיא נחבטה ונפלה ארצה.
כתוצאה מהנפילה שברה את הירך, ונאלצה לעבור ניתוח ושיקום. היא צרפה חוות דעת מומחה שלפיה נותרה לה נכות משוקללת בשיעור 24% בשל הפגיעה בירך.
התובעת העידה שעקב גילה המבוגר, כאשר היא מתהלכת ברחוב היא מסתכלת על הרצפה ולא ישר, מחשש שתיתקל במשהו ותיפול. בנוסף היא הציגה תמונות ממקום האירוע, מהן עולה שלאחר התאונה העירייה סימנה בשילוט אזהרה את הענף.
העירייה טענה מנגד כי הסימון התבצע לפנים משורת הדין. לדבריה לא מדובר במפגע ומעולם לא נפגע הולך רגל מענף זה. כמו כן נטען שבין הענף לבין הכביש יש יותר ממטר וחצי של מדרכה כך שיש די מקום לעבור שם בקלות, במיוחד לנוכח העובדה שמדרכה תקינה צריכה להיות ברוחב מינימלי של 1.10 מטר בלבד.
לאחר שהעירייה הגישה חוות דעת מומחה לפיה נותרה לתובעת נכות בשיעור של 20% הצדדים הסכימו כי נכותה הרפואית תיקבע בשיעור זה.
היסח דעת רגעי
השופט ברכיה קיבל את התביעה באופן חלקי לאחר שמצא כי עדות התובעת הייתה אמינה וקיבלה חיזוק מן החומר הרפואי.
הוא סבר כי הימצאות של ענף שגובהו בין 1.40 מטר ל-1.60 מטר על מדרכה שמיועדת להולכי רגל מהווה מפגע שהיה על העירייה למנוע, ולכן הטיל עליה אחריות לפגיעה.
השופט קיבל את טענת העירייה כי הענף תופס שטח קטן מרוחב המדרכה. עם זאת הוא ציין כי סביר להניח שמי שמשליך פסולת בפח ומבקש לחזור אל המדרכה (כפי שעשתה התובעת) לא יצעד עד לצד המרוחק הפנוי, אלא ימשיך ישר על המדרכה ובהיסח דעת רגעי הוא עלול להיתקל בענף.
לתובעת נקבע אשם תורם משמעותי של 45% מכיוון שניתן היה להבחין בענף היטב ורוב המדרכה הייתה פנויה להליכה בטוחה.
בסך הכל נפסק לתובעת פיצוי של 49,500 שקל בגין עזרת הזולת לעבר ולעתיד, הוצאות רפואיות, נסיעות, ונזק שאינו ממוני.
לאחר הפחתת תגמולים שקיבלה התובעת מביטוח לאומי, העירייה חויבה לשלם לה פיצוי של 39,260 שקל, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 20%, מע"מ והוצאות.
שמות באי כוח הצדדים לא אוזכרו בפסק הדין
עו"ד מאור עזרן עוסק/ת ב- נזיקין
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.