בית המשפט המחוזי בנצרת קיבל לאחרונה תביעה של חברה לניהול זכויות יוצרים נגד הבעלים של בר "אמיגוס" ברמת ישי. החברה טענה שהמקום משמיע שירים שהיא בעלת הזכויות בהם ללא אישורה. הנתבע טען שהשירים הושמעו על ידי קבלני משנה והוא לא ידע על ההפרה. השופטת אילונה לינדנשטראוס דחתה את הטענה, חייבה אותו בפיצויים והוצאות, והוציאה צו מניעה קבוע שאוסר עליו להמשיך להשמיע שירים של התובעת ללא קבלת רישיון.
התובעת – הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ – מנהלת זכויות ומעניקה הרשאות להשמעה פומבית של מוזיקה מוקלטת בישראל בתמורה לתמלוגים שהיא מעבירה ליוצרים.
בתביעה שהגישה נגד בעלים של בר בשם "אמיגוס" ברמת ישי היא טענה כי הוא נהג להשמיע במקום שירים שהזכויות בהם שלה, ללא קבלת הרשאה ממנה. לטענתה, טרם התביעה היא שלחה לתובע מספר התראות בנושא, אך הן לא נענו.
לטענת התובעת, נציג מטעמה הקליט בבר בשני מועדים שונים שירים שבהם יש לה זכויות. מדובר בבדיקות מדגמיות בלבד שמוכיחות כי במקום הושמעו שירים נוספים מבלי לשלם לה תמלוגים. היא ציינה כי מדובר בעוולה אזרחית לפי חוק זכויות יוצרים ותבעה פיצוי בגין 9 הפרות, שלטענתה גרמו לה נזק.
הנתבע טען בין היתר שתקליטנים ששכר כקבלני משנה השמיעו את השירים ולכן ההפרה לא בוצעה על ידו והוא לא יכול היה לדעת עליה או למנוע אותה. כמו כן, ציוד ההגברה לא היה בבעלותו והוא לא היה יכול לפקח על המוזיקה שמושמעת באמצעותו.
עוד לדבריו, לפני שהבר עבר לבעלותו הוא היה שייך לרשת פאבים, שלמיטב ידיעתו טיפלה בנושא התמלוגים ושילמה לגורמים הרלוונטיים.
הנתבע הכחיש שנשלחו אליו התראות, וביקש שהתובעת תתחשב בכך שעקב משבר הקורונה הפאב נסגר וכיום הוא שקוע בחובות.
בתשובה טענה התובעת שבהיותו הבעלים של המקום הוא האחראי להפרות, ומכתבי ההתראה הרבים ששלחה לו מעידים שידע על הפרת הזכויות אך ישב בחיבוק ידיים.
הפרה ישירה של הבעלים
השופטת לינדנשטראוס קבעה כי התובעת הוכיחה שבשני מועדי ההקלטות הושמעה בבר מוזיקה מוקלטת שהיא בעלת הזכות להרשות את השמעתה, ומדובר בהפרת זכויות היוצרים שהיא מנהלת. השופטת הסתמכה על חוות דעת של מומחה מטעם התובעת שפענח את ההקלטות והצהיר שזיהה בוודאות את היצירות שהתובעת בעלת הזכויות בהן.
משהוכח שבוצעה הפרת זכויות בבר שבבעלותו וניהולו של הנתבע, הסבירה השופטת, הנטל להוכיח שהמוזיקה הושמעה בלי רשותו וידיעתו כפי שטען הוא עליו. אלא שהוא לא הוכיח זאת ולכן מדובר בהפרה ישירה שלו.
השופטת ציינה שגם אם שכר תקליטני משנה הייתה עליו חובה להסדיר רישיון להשמעת מוזיקה המוגנת בזכויות יוצרים.
טענתו, שחשב שהרשת שהחזיקה בפאב בעבר טיפלה בתשלום התמלוגים מוכיחה שהוא ידע שלא ניתן להשמיע מוזיקה ללא רישיון.
עם זאת, השופטת דחתה את טענת התובעת לפיה יש לראות בהשמעה של כל אחת מהיצירות הפרה נפרדת שמזכה בפיצוי. נקבע כי כל מועד שבו בוצעה הפרה מהווה אירוע אחד, ובמקרה זה פסקה השופטת פיצוי של 30,000 שקל עבור שני המועדים.
בנוסף, היא הוציאה צו מניעה האוסר על הנתבע להשמיע בפומבי יצירות שלתובעת יש זכויות בהן ללא אישורה.
הנתבע חויב בהוצאות התובעת בסכום כולל של 15,374 שקל.
ב"כ התובעת: עו"ד ערן פרזנטי
ב"כ הנתבע: שלומי שדה
עו"ד יעקב מנור עוסק/ת ב- קניין רוחני
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.