חברות הביטוח לא אוהבות לשלם – זה פחות או יותר הסוד הכי גלוי שיש ויעיד על כך כל מי שאי פעם נאלץ להפעיל את פוליסת הביטוח שלו. דווקא במועד שהמבוטח הכי זקוק להן – בזמן התממשות הסיכון ממנו חשש ואשר בגללו רכש את הפוליסה מלכתחילה – הוא נאלץ להמתין במתח לסיומו של תהליך בדיקה יסודי בו בוחנת חברת הביטוח האם המבוטח בכלל זכאי לכיסוי או שאולי המקרה שלו נופל לאחד מחריגי הפוליסה הפוטר אותה מתשלום.

מפסק הדין שניתן באחרונה בתביעה נגד הפניקס עולה כי ההשתהות עשוי לגרום לא רק תסכול אלא גם נזק ממשי.

מקרה שהיה כך היה: בני זוג רכשו מהפניקס פוליסת ביטוח דירה ותכולה שכללה כיסוי לנזקי מים כתוצאה מפגם בצנרת הבריכה שבחצר ביתם. בדצמבר 2010 הבחינו המבוטחים בבריחת מים מהבריכה והודיעו על כך לחברת הביטוח בציפייה לקבלת תגמולי ביטוח בגין הנזק.  

עו
עו"ד אילן אורגד|צילום: מורן חייט-גרינבוים, יחסי ציבור
חברת הביטוח ביקשה לברר תחילה האם בריחת המים מהבריכה נבעה מפגיעה בצנרת, המכוסה בפוליסה, או מליקוי אחר שאינו מכוסה. לצורך כך שלחה החברה מומחה לבדיקת מקור הנזילה, אשר הורה למבוטחים להותיר את הבריכה מרוקנת ממים עד השלמת הבדיקה.

לטענת התובעים הבירור שערכה החברה ארך כארבעה חודשים שבמהלכם נגרמו לבריכה נזקים נוספים שהעיקרי שבהם הוא נזק לציפוי הוויניל במעטפת. בסופו של תהליך הבירור הארוך חברת הביטוח הכירה בכיסוי הביטוחי לנזקי הצנרת, אך סירבה לשלם בגין הנזק הנוסף שנגרם לציפוי.

במסגרת התביעה שהגישו המבוטחים בינואר 2012 בבית משפט השלום בפתח תקווה, הם טענו כי חברת הביטוח התרשלה בכך שבחנה את נושא הכיסוי הביטוחי במשך פרק זמן ארוך ובלתי סביר וכתוצאה מכך נגרמו לבריכה נזקים נוספים.

חברת הביטוח טענה מנגד, כי העיכוב נגרם בשל התנהלות התובעים שהשתהו כחודש ימים במסירה ההודעה על המקרה, וכי מאז שנודע לה על העניין היא פעלה ללא דיחוי לקידום הבירור.

בלתי סביר

אלא שהשופט אמיר לוקשינסקי-גל קבע שהעיכוב נגרם דווקא עקב התנהלות חברת הביטוח שהתרשלה ולא פעלה בשקידה הראויה, ברציפות וביעילות.

השופט פירט כי רק לאחר חודשיים ממסירת ההודעה על מקרה הביטוח החברה שלחה שמאי לבקר בנכס, ורק בחלוף 3 שבועות נוספים הזמינה מהנדס, שהנציג מטעמו הגיע לבדיקה רק כעבור חודש ימים.

בהקשר זה כתב השופט כי ארבעה חודשים הם פרק זמן בלתי סביר לבירור שאלת הכיסוי הביטוחי "היוצר סיכון צפוי ובלתי סביר לגרימת נזקים נוספים למבוטח", וכי היה על חברת הביטוח להזהיר את התובעים מפני סיכון זה.

עם זאת השופט קבע כי לתובעים 20% אשם תורם לקרות הנזק, כיוון שלא הסתייעו באיש תחזוקה קבוע לטיפול בבריכה. איש מקצוע כזה, יכול היה להעמיד אותם על הנזק הצפוי לציפוי  כתוצאה מהותרת הבריכה ללא מים.

בסיכומו של דבר, השופט פסק לתובעים פיצוי בסך כ-14,000 שקל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית בגין הנזק לציפוי הבריכה ועוגמת הנפש שנגרמה להם, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 שקל. סכום זה הוא לאחר הפחתת שיעור האשם התורם.

ב"כ התובעים: עו"ד אלון צ'יצ'יאן

ב"כ הנתבעת: עו"ד אלירן ג'נח

עו"ד אילן אורגד עוסק/ת ב- דיני ביטוח 
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.