השופט מרדכי (מוטי) לוי דחה לאחרונה תביעה שהגישה אישה נגד אבי בנה. האישה דרשה להצהיר שדירה שרשומה על שם האיש היא נכס משותף וכי יש לה זכויות בהשבחת מתחם מגורים שקיבל בירושה. לטענתה, הסכם ממון עליו חתמה ובו הצהירה כי לא יהיו לה טענות כספיות כלפי הנתבע נערך למראית עין. השופט הבהיר שלא ניתן לבטל באמירה אגבית הסכם ממון ופסק דין שניתן על בסיסו.

התובעת סיפרה שהכירה את הנתבע ב-1997 וב-1999 נולד בנם. היא ציינה שבסמוך להיכרותם רכשו דירה בתל אביב שנרשמה על שם הנתבע מאחר שלה היו חובות כבדים. שכשבנם הגיע לגיל חצי שנה הם עברו לגור במתחם שקיבל הנתבע בירושה מאביו ובמקביל המשיכו להחזיק בדירה בה שהו בסופי שבוע ובחגים.

בשנת 2000 הציע הנתבע כי הם יערכו ביניהם הסכם ממון מתוך חשש כי נושיה של התובעת יבקשו להטיל עיקולים על רכושם. ההסכם קיבל תוקף של פסק דין. לטענת התובעת, ההסכם נערך למראית עין ואינו תקף.

התובעת הוסיפה שהנתבע השביח את המתחם והבית בו גרו הצדדים והיא סייעה לו בכך שפינתה לו זמן לעשות כן. היא הדגישה שהנתבע הבהיר לה שכל נכסי המקרקעין הרשומים על שמו הם נכסי המשפחה וכל פעולותיו נועדו להבטיח את עתידם המשותף ועתידו של בנם.

ואולם, ב-2016 הוא החל להתנכר להבטחותיו, יחסו אליה השתנה באופן קיצוני והוא נקט אלימות מילולית וכלכלית כלפיה.

התובעת ביקשה להצהיר כי הדירה, שנרכשה לדבריה לאחר שהצדדים הכירו ובה גרו לפני המעבר למתחם שהנתבע קיבל בירושה, היא משותפת. היא הוסיפה שהמשכנתה על הדירה שולמה באופן קבוע מהכנסות הצדדים מהעסק המשותף.

עוד היא ביקשה להצהיר כי היא זכאית למחצית משווי השבחת הזכויות במתחם שירש הנתבע מאביו. לטענתה, תהליך ההשבחה נעשה מכסף משותף.

הנתבע טען כי התביעה "מופרכת מהיסוד". הוא הדגיש שהקשר בין הצדדים התבסס על הורות משותפת שהיא תוצאה של קשר מיני לא מחייב. לטענתו, השניים לא היו ידועים בציבור. 

הוא הדגיש כי לתובעת אין כל זכות בנכסי המקרקעין שלו. ביחס למתחם הוא טען שמדובר בנכס שקיבל בירושה וביחס לדירה ציין כי רכש אותה לפני הכרות הצדדים מכספים של אביו.

מצב לא אפשרי

השופט מרדכי (מוטי) לוי מבית המשפט למשפחה בתל אביב דחה את התביעה. הוא ציין שהסכם הממון הוא מרכזי לבחינת טענות הצדדים, אף שהם עצמם לא ייחסו למסמך את החשיבות הראויה.

בהסכם נכתב כי הצדדים נפרדו וכי אין ביניהם קשרים אינטימיים וקשרי ניהול משק בית משותף. בנוסף הצהירה התובעת כי אין לה כל דרישות כספיות כלפי הנתבע בגין יחסיהם המשותפים בעבר. 

השופט כתב שהסכם הממון מאיין את הדיון במחלוקת שבין הצדדים שכן לאחר שקיבל תוקף של פסק דין והוא זה שמגדיר את מערכת היחסים ביניהם. הוא הדגיש שלא ניתן באמירה אגבית של התובעת כי ההסכם נחתם "למראית עין" לבטל פסק דין שריר וקיים.

זאת ועוד, הצדדים עצמם הצהירו בהסכם שאינם ידועים בציבור ודרישות התובעת אינן עולות בקנה אחד עם הצהרות אלה, כתב השופט. "בתביעת התובעת מבוקש מבית משפט זה לתת פסק דין הסותר פסק דין קיים מבלי שהוגשה תביעה לביטולו של אותו פסק דין. מצב זה אינו אפשרי", סיכם.

עו
עו"ד אתי פרץ קינן|צילום: אלינור ולדרמן

לא ניתן צו להוצאות.

ב"כ התובעת: עו"ד יורם אבידר, עו"ד מרינה כהן

ב"כ הנתבע: עו"ד עינת ברכה

עו"ד אתי פרץ קינן עוסק/ת ב- דיני משפחה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.