בפסק דין שהותר לפרסום לאחרונה דחה בית הדין הרבני הגדול ערעור של גרושה על פסק דין שקבע שאינה זכאית לכתובה. בין בני הזוג פרץ סכסוך קשה שהוביל בסופו של דבר לגירושים. האישה טענה כי הבעל בהתנהגותו הוביל לגירושים ושהוא אף יזם אותם, כך שאין לשלול ממנה את הכתובה. דייני בית הדין הרבני הגדול כתבו כי במקרה זה לא משנה מי אשם בסכסוך שכן מדובר בבני זוג שלא רצו עוד זה את זו וניכר שגם האישה רצתה להתגרש.
האישה ערערה על פסק דין של בית הדין האזורי בפתח תקווה שפסק כי היא אינה זכאית לכתובה. הדיינים התרשמו כי חיי הנישואין של בני הזוג התאפיינו במריבות קשות ונאצות. הם קבעו כי למרות שהבעל הגיש את תביעת הגירושים, מדובר בנישואין שבמשך שנים לא היה בהם שלום בית, ותהליך הגירושים הוא תוצאה של התנהגות שני הצדדים.
האישה סיפרה בהליך כי במשך חודשים רבים הבעל סירב לתקן את חדר האמבטיה, והיא והילדים נאלצו להתקלח בגיגית. הדיינים כתבו כי הדבר מלמד על חוסר התחשבות מצד הבעל ועל התנהלותו הכללית שהתאפיינה בהעלמת עין מהקושי הרב שגרם לבני משפחתו. לדבריהם, כפי הנראה חדר האמבטיה היה חלק ממכלול המריבות שהיו לצדדים ואולי גם שימש לבעל כלי נשק במאבק מול האישה, כמו אומר לה "את תלויה בי ואני המחליט". הדיינים הוסיפו כי הקללות מצד האישה כלפי הבעל לא באו בחלל ריק, ונבעו מתוך מריבה וצער.
עם זאת, בשורה התחתונה נקבע שמדובר בסכסוך חריף וקשה שהוביל בסופו של דבר לגירושים בהסכמה. לפיכך הצדדים נחשבים מורדים זה בזה והאישה אינה זכאית לכתובתה.
בערעור טענה האישה כי האיש הוא זה שהגיש את תביעת הגירושים כך שאין מקום לקבוע שהצדדים באו בהסכמה לגירושים. עוד לדבריה, האיש לא הוכיח את טענותיו כי היא "מורדת" ובית הדין דחה את עמדתו. כמו כן, מרגע שנקבע כי התנהגות האיש הייתה בלתי מתחשבת וגרמה לה צער, לא היה מקום לקבוע שהם מורדים זו על זה.
האיש טען מנגד כי האישה התנהגה כלפיו באלימות וכי עניין המקלחת היה בשנה האחרונה לאחר הרעה כלכלית ופרוץ הסכסוך. לדבריו, הוא ניסה לאורך השנים להביא לשלום בית ואף מימן לימודים של האישה.
לא חשוב מי אשם
הדיינים הרב דוד ברוך לאו, הרב אליעזר איגרא והרב מיכאל עמוס ציינו כי מהפרוטוקולים של בית הדין האזורי עלה כי אף שהבעל פתח את תיק הגירושים, הוא לא היה נחוש להתגרש. הבעל הבהיר כי אם בני הזוג יעברו לגור רחוק מהורי האישה, יש סיכוי לשלום בית. האישה ובאת כוחה לעומת זאת שכנעו אותו ואת בית הדין להמשיך בהליך הגירושים. בנסיבות אלה מוצדקת הקביעה כי הצדדים באו להליך כששניהם מסכימים לגירושים.
הם הבהירו כי הדגש במקרה זה אינו על מי האשם שממנו יצאו הגירושים, וההתייחסות לזוג היא כמי שבאו אחרי כל המריבות והמרידה ההדדית בהסכמה לגירושים. "מדובר בשני אנשים שאינם רוצים זה בזה ולא חשוב לנו מי האשם העיקרי בסכסוך", כתבו.
הדיינים סיכמו שמכיוון שלא הוכח שהאיש רצה את הגירושים ולא רצה באישה, והאישה היא שעמדה על ההכרח בגירושים, בצדק נקבע שאין חיוב כתובה.
לא ניתן צו להוצאות.
- ב"כ האישה: עו"ד שלום ג'מיל, עו"ד שרית ארפניאן טל
- ב"כ האיש: לא צוין
עו״ד לאה קליין אליאב עוסק/ת ב- דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין. בהכנת הכתבה השתתפו צוות העורכים של אתר פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.