בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווהדחה את תביעתה של אישה נגד בן זוגה לשעבר, בה תבעה חצי מזכויותיו ונכסיו, כולל זכויות בחברה שבה הוא בעל מניות בשיעור של מספר מיליוני שקלים.

השופטת אילת גולן-תבורי אמנם דחתה את טענת הנתבע שלפיה השניים היו "חברים", כלומר בני זוג שאינם "ידועים בציבור", אולם יחד עם זאת נקבע כי התובעת לא הצליחה להוכיח שהשניים התכוונו לשתף זה את זה ברכושו.

מדובר בבני זוג שלכל אחד מהם ילדים מנישואים קודמים. התובעת ביקשה לקבוע כי היא והנתבע היו ידועים בציבור במשך מספר שנים, מ-2006 עד 2012.

היא אף ביקשה להצהיר כי הצדדים בעלים משותפים של כל הזכויות והנכסים שנצברו בתקופה זו, כולל באחת משתי חברות שבהן יש לנתבע מניות. לחלופין ביקשה לקבוע שיש לה חצי משווי השבחת החברה בתקופה זו, שעומד על 1.7 מיליון שקל. בנוגע לחברה אף נטען כי התובעת הייתה שותפה בבנייתה.

הנתבע טען כי השניים היו בזוגיות וניהלו משק בית משותף אולם לא היו "ידועים בציבור". לשיטתו, לא היה ביניהם שיתוף, אלא הם חיו בהפרדת רכוש, ואף לא שיתפו חשבונות בנק. עוד הוא טען כי התובעת פרנסה את עצמה כל השנים בנפרד, וכל אחד מהם היה ישות כלכלית נפרדת.

הנתבע אף טען כי הקים את החברה עם שותף לפני שהכיר את התובעת, ומעולם לא התכוון לשתף אותה בחברה.

לא הוכיחה כוונה מצדו

עו
עו"ד אורלי קעטבי עמיר|צילום: רוית ישראל, יחסי ציבור
בנוגע למהות הקשר שהיה בין הצדדים, השופטת גולן-תבורי קבעה כי הצדדים אכן היו "ידועים בציבור". בהקשר זה השופטת הפנתה לעדים רבים שהתובעת זימנה, שסיפרו שראו בצדדים בני זוג, וציינה כי "תובעת הוכיחה כי הצדדים גרו ביחד, ושהו במשותף בחגים ואירועים משפחתיים".

מכאן השופטת עברה לשאלה האם התקיימה בין הצדדים "הלכת השיתוף" החלה על ידועים בציבור, באופן שמקנה לתובעת זכויות ברכושו ובזכויותיו של הנתבע, שכן על מנת שייקבע כי הלכת השיתוף חלה גם לגבי רכוש נפרד, יש להוכיח כוונת שיתוף מפורשת.

לעניין זה השופטת הזכירה כי על ידוע בציבור שטוען לשיתוף בנכס הרשום רק על בן הזוג, יש נטל הוכחה כבד יותר מזה שבין בני זוג נשואים.

לאחר שניתחה את התנהגות הצדדים, המסמכים והעדויות, השופטת התרשמה שהשניים לא התנהלו במשותף. קביעה זו התבססה בין היתר על חוות דעת רו"ח מטעם בית המשפט, שחקר את חשבונות הצדדים ושוכנע כי אין חשבונות משותפים או התנהלות המעידה על שיתוף רכוש. בהתאם, השופטת קבעה כי התובעת לא הוכיחה שיתוף בחשבונות הבנק או בכרטיסי האשראי.

גם בנוגע לחברה, השופטת ציינה כי גרסתה של התובעת הופרכה בבית המשפט, לא גובתה במסמכים, ונסתרה בעדויות השותף של הנתבע, שהעיד כי התובעת מעולם לא הייתה בעלים בחברה.

בנוסף, השופטת הפנתה לרו"ח החברה שהעיד כי לאורך השנים, שני הצדדים סיפרו לו שיש ביניהם הפרדה ברכוש. בהקשר זה השופטת הבהירה כי התובעת אמנם עבדה בחברה במשך תקופה מסוימת, אולם הדבר אינו מעיד על בעלות ואף לא על שיתוף בבעלות מכח זוגיות.  

לנוכח התוצאה והתמשכות ההליכים, השופטת חייבה את התובעת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 שקל.

לקריאת פסק הדין המלא תמ"ש 53292-01-13

שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

עו"ד אורלי קעטבי עמיר עוסק/ת ב- דיני משפחה 
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין