השופטת אורית אביגיל יהלומי קיבלה לאחרונה תביעה שהגישה אישה נגד בן זוגה לשעבר, בה דרשה לפרק את השיתוף בנכס שרשום על שם שניהם ולחלק את התמורה באופן שווה. האיש טען כי הזכויות בדירה שלו בלבד, שכן הוא שילם מחצית מערכה (כמיליון שקל) במזומן, וגם את תשלומי המשכנתה עד כה, בעוד שהאישה שילמה רק 20,000 שקל. השופטת הבהירה כי משעה שהנכס נרשם כמשותף, הסכום העודף ששילם האיש ניתן במתנה לאישה, והוא לא יכול לחזור בו כעת רק בגלל המשבר.
האיש הוא אלמן ואב לבת בגירה. האישה גרושה ואם לבן בגיר. הם הכירו במסגרת עבודתם המשותפת ב-2009. בתחילת הקשר האיש עדיין היה נשוי. רעייתו הייתה חולת סרטן שנים רבות והלכה לעולמה ב-2015.
ב-2017 רכשו הצדדים את הדירה נשוא המחלוקת. ההסכם נחתם על ידי שניהם, והם חתמו על הסכם ללקיחת משכנתה משותפת על שמם. באישור הזכויות בחברה המשכנת מצוינים שניהם כבעלים במשותף.
השניים קיבלו את החזקה בדירה ונכנסו לגור בה ב-2020. ב-2022 פרץ בין האישה לבין בתו של האיש סכסוך, מה שהוביל לבסוף לפרידה ביניהם. עם זאת, בני הזוג לשעבר ממשיכים לגור בדירה יחד עד היום.
בתביעה לפירוק השיתוף טענה האישה כי הצדדים היו ידועים בציבור מאז 2009 במשך כ-13 שנה. לדבריה, לאחר פטירת רעייתו של האיש הוא הפציר בה לרכוש יחד דירה והיא הסכימה. היא ציינה שהצדדים חלקו בהוצאות באופן שתשלומי הארנונה, ועד בית, חשמל ועוד שולמו מחשבונה, ואילו המשכנתה שולמה מחשבון האיש.
האיש טען מנגד כי ספק אם השניים היו ידועים בציבור ובכל מקרה לא היה ביניהם כל שיתוף רכושי כי אם משטר של הפרדה מוחלטת. הוא הדגיש שהקשר האינטימי ביניהם החל רק לאחר פטירת רעייתו.
לטענתו, האישה שכנעה אותו לקנות דירה יחד, אך המימון בפועל היה מצדו בלבד. לדבריו, היא שילמה סך של 20,000 שקל בלבד אף שהבטיחה לו שתשלם מחצית ממחיר הדירה (שעלתה כ-2 מיליון שקל). בנסיבות אלה הוא ביקש להצהיר שהזכויות בנכס שלו בלבד.
טיפל וסעד
השופטת אורית אביגיל יהלומי מבית המשפט למשפחה בירושלים התרשמה כי אמנם השניים הכירו ב-2009, אך היו ידועים בציבור רק ממועד פטירת אשתו של האיש ב-2015. זאת לנוכח עדויות שלפיהן הוא טיפל באשתו וסעד אותה לכל אורך תקופת מחלתה.
עוד היא הבהירה כי מדובר בנכס בבעלות משותפת והאישה אינה צריכה להוכיח כוונת שיתוף, שכן רישום הזכויות על שמה מהווה ראיה כבדת משקל בכתב.
היא ציינה כי ממכלול הראיות עולה שהצדדים הסכימו שההון העצמי לדירה ישולם מחשבון האיש, וכי בגין היתרה (כמחצית משווי הרכישה) תילקח משכנתה משותפת על שם שניהם. המשכנתה שולמה בפועל מחשבונו של האיש, ואולם האישה נשאה בהוצאות אחרות כגון תשלום חשבונות ארנונה, חשמל, ועד בית וכיוצא בזה.
זאת ועוד, טענות האיש כי האישה התחייבה להשיב לו חצי מעלות הרכישה לא הוכחו. השופטת הדגישה כי אחרי שהצדדים רשמו את הבעלות בדירה על שם שניהם בחלקים שווים, הרי שכל תשלום "עודף" מצד האיש במימון רכישת הדירה, הופך להיות מתנה שהעניק לזוגתו, ואין הוא יכול כעת לדרוש אותו חזרה.
בסיכומו של דבר הורתה השופטת על מכירת הנכס למרבה במחיר וחלוקת התמורה באופן שווה בין הצדדים.
האיש חויב בהוצאות בסך 25,000 שקל.
- ב״כ האישה: עו"ד טובי שלום
- ב״כ האיש: עו״ד ליהיא כהן-דמבינסקי
עו"ד מורן בריק מילר עוסק/ת ב- דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין. בהכנת הכתבה השתתפו צוות העורכים של אתר פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.