לפני שבוע (ד') עברה בקריאה ראשונה הצעת חוק חזקת הגיל הרך. 33 חברי כנסת הצביעו בעד, 16 הצביעו נגד. בעיני, זהו ניסיון לחוקק חוק לפני שמכשירים את הקרקע. ובמילים אחרות: לוקחים אדם שעוד לא יודע עברית וממנים אותו להיות מורה באולפן.
המציאות המשתנה
המציאות בישראל אינה מה שהייתה לפני כמה עשורים. נשים יוצאות לעבוד, חלקן עד שעות מאוחרות. גברים נראים יותר ויותר בגני המשחקים, התא המשפחתי איננו עוד "המשפחה המסורתית" (אבא, אמא, ילדים) בלבד.
בתי המחוקקים מנסים להתאים עצמם לרוח החיים המשתנה, לחוקק חוקים בכדי לעודד אבות להיות מעורבים יותר, ועל מנת לאפשר לאבות להיות חלק שווה בחוויית ההורות.
חוסר ודאות פנימי בבית המחוקקים
כמו כן, נראה כי חברי הכנסת עדיין לא החליטו האם החזקה תינתן בהתאם לאיתנות כלכלית של כל אחד מהצדדים, או שמא המצב הכלכלי לא יהווה פקטור מכריע. ובכלל, האם ראוי שבעל הממון יהיה זה שתינתן לו החזקה רק בשל היותו כזה? האם יציבות נפשית, ריגשית וכיוצא באלה, לא חשובה יותר מיציבות כלכלית?
היושבים בכנסת עדיין לא קיבלו החלטה לגבי: "המטפל העיקרי" טרם הגירושין.
לעניות דעתי, היושבים בכנסת עדיין לא ישבו וחשבו מה באמת צריך ילד? חום, אהבה, מוגנות והרגשת שייכות. ראוי היה כי המחוקקים היו מטפלים תחילה בסוגיית ההיקשרות הראשונית של ההורה עם הילד, במתן זמן שווה בסמוך ללידה, בחיזוק הקשר בתקופת הנישואין, טרם ביצעו "קפיצה" אל המים הרותחים – בתקופת הגירושין.
בכל הכבוד, אני מתנגדת נחרצות להתעלמות המחוקק מהחיים טרם הגירושין, שאלה היו החיים חייהם של הצדדים. בזמן זה הצדדים הוכיחו מהן יכולותיהם ההוריות, מי מהם טיפל בילד ונתן מענה למכלול צרכיו. את החזקה על הילד ראוי לפסוק בהתאם לכל אלה.
למשל, האם לא ראוי להסדיר חופשת לידה שווה לאבות ולאמהות, בכדי לבסס את ההיקשרות הראשונית עם הולד הנולד, בטרם פועלת אותה כנסת להסדיר את ביטול חזקת הגיל הרך?
מדוע אב שנולד לו תינוק צריך ללכת לעבודה כרגיל? ואם יבקש האב לנצל את זכותו הבסיסית להיות עם התינוק, במקביל לזמן שהאם מחלימה מהלידה, תיאלץ האם לוותר על שבוע מחופשת הלידה שלה.
אם כך, בעיני נראה כי הפרי עדיין לא בשל, והיושבים לחוקק אותו עדיין לא מצאו את הדרך הנכונה. וחשוב להזהיר: הפרי עשוי להפוך לרקוב בשלב כלשהו ולהדיף ריח רע. הציבור בישראל צמא לשינוי, אך גם בכדי לבצע שינויים יש לנסוע במסלול הנכון.
עם זאת, לא מדובר כאן בקביעה סופית שאיננה ניתנת לשינוי. החיים דינאמיים ומלאי שינויים. לכל אחד מהצדדים תהיה אפשרות לפתח את יכולותיו ההוריות, להשקיע בקשר עם הילד, לרקום מערכת יחסים מכילה, שמאפשרת לילד להיחשף גם להורה השני ומאפשרת להורה השני להביא את המשמורת לדיון נוסף.
ניתוח מעקפים
ביטול חזקת הגיל הרך יהיה מהלך מבורך. משמעותו של מהלך זה היא מתן זכויות שוות לאב ולאם, ללא אפליה מגדרית. והחשוב מכל, משמעותו התייחסות אמיתית לצרכיו של הילד ולטובתו בלבד.
אם יבוצע תיקון לחוק, הצדדים כולם יצאו נשכרים – האב שזכויותיו ההוריות מקבלות תוקף שווה, האם שמעמדה בחברה משתווה למעמדם של גברים, ונפתחות בפניה האפשרויות לחשיבה שיש מי שיישא עימה בנטל גידול הילדים, וכמובן הילדים.
אך השינוי עוד לא כאן. הצעת החוק אינה שלמה, הפרשנויות שעשויות להינתן לה הן בעייתיות, ורצוי לפתור את הבעיות בסדר הנדרש ולא לבצע ניתוח מעקפים.
עו"ד ענבל טל-פאר עוסקת בדיני משפחה
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסק דין