שנים אחרי שהתגרשו מצא אדם מכתב שכתבה אשתו לשעבר. הוא הבין מהמכתב כי בנו בכורו אינו ילדו שלו אלא של אחר. הגילוי הוביל לתביעת נזיקין שהגיש נגדה בה עתר לפיצוי על הכספים שהשקיע בילד, על נכות נפשית שנגרמה לו לטענתו עקב הגילוי ועל עגמת הנפש. האישה הכחישה את הטענות וסיפרה על מערכת יחסים רוויית קשיים. בית המשפט למשפחה דחה את התביעה וגם ערעור שהגיש הגרוש נדחה לאחרונה.
בני הזוג נישאו ב-1986 והתגרשו ב-2004. האישה נכנסה להריון עם בנם הבכור עוד קודם לחתונה. הילד נולד ב-1987 ושנתיים לאחר מכן נולד בנם השני.
במסגרת הסכם הגירושין קיבל האיש את המשמורת על הילדים, שהיו אז כבני 15 ו-17 והם עברו לגור עמו. הקשר של הילדים עם אימם היה רעוע.
בתביעה סיפר האיש שבשנת 2012 כשחיפש מסמכים כלשהם מצא העתקים של שני מכתבים שנכתבו בכתב ידה של גרושתו ומופנים ל״איש סוד״ שלה. באחד המכתבים, מ-1991, היא מספרת לאיש סודה על מפגשי טיפול אצל פסיכולוג ונכתב בו בין השאר: ״כבר יצא לי בעזרת שאלותיו שילדיי אינם ילדי ועל הסיפור עם השכן״.
הוא הוסיף כי נרעש מאוד מקריאת המכתב שכן הבין את המשפט ״שילדיי אינם ילדי״ כטעות סופר כשלמעשה כוונת האישה הייתה לכתוב ״ילדיי אינם ילדיו״. המכתב חיזק אצלו חששות קודמים שמא בנו בכורו אינו בנו.
עוד ציין האיש כי לפני שהצדדים נישאו וכשבועיים אחרי שהם שהו ביחד עם שכן שלהם בחופשה בבית מלון, הודיעה לו האישה כי הרתה. הוא הופתע מאוד שכן הוא נקט באמצעי זהירות למניעת התעברותה.
המערער הדגיש שהתביעה מתייחסת רק לבן הבכור והוא בטוח באבהותו ביחס לבן השני.
האישה הכחישה את הטענות מכל וכל. לדבריה, הפרשנות שאותה נותן האיש לאמור במכתב אינה קשורה למציאות והוא רק מנסה להוציא ממנה כספים ולהתחמק מחובתו לתת לה את חלקה ברכוש המשותף.
בית המשפט למשפחה קבע שהאיש לא עמד בנטל להוכחת התביעה. בין היתר נכתב כי לפי פרשנותו המשפט ״ילדיי אינם ילדי״ היה צריך להיות ״ילדי אינו ילדו״. בית המשפט התרשם כי בבסיס התביעה עומדים ניסיונותיו של האיש לקבל מהאישה את סכומי הכסף שהוא חייב לה בגין חלקה בבית.
האיש ערער על פסק הדין וטען בין היתר כי בית המשפט היה צריך לקבל את פרשנותו למכתב שכן האישה לא העלתה פרשנות משלה.
תחושת לב
השופטים מיכל ברנט, ורדה פלאוט וצבי ויצמן קבעו שהוא לא עמד בנטל להוכיח כי בנו אינו שלו, ודחו את הערעור.
״הפרשנות אותה מבקש המערער לייחס לאמור במכתב היא אחת מבין רבות אשר ניתן לחשוב עליהן ולהעלותן״, כתבו השופטים והוסיפו כי פרשנותו אף אינה בגדר הפשט של הכתוב אלא פלפול וסירוס המילים.
עוד כתבו השופטים כי לא הייתה כל מניעה לבצע בדיקה גנטית לבחינת אבהותו של המערער ביחס לבנו הבכור שכן האישה התעברה לפני הנישואין ולא היה בבדיקה פוטנציאל להפוך את הילד לממזר. למרות זאת, המערער לא עתר לביצוע הבדיקה.
מעבר לדרוש ציינו השופטים כי קביעת אבהות אינה עניין של מה בכך וטובת הילד שלא יפשפשו יתר על מידה בזהות אביו מולידו על סמך ״תחושת הלב״ של המערער.
המערער חויב בהוצאות בסך 30,000 שקל.
ב״כ המערער: עו"ד יורם שפטל, עו"ד דורון בקרמן
ב״כ בנשיבה: עו"ד דותן לוי, עו"ד דן ליבנה
עו״ד ורדה חקלאי עוסק/ת ב- דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל