בית המשפט למשפחה בנצרת דחה לאחרונה תביעה של אישה נגד בן זוגה לשעבר. האישה טענה כי דירה שנרכשה ב-2010 ונרשמה על שם בן זוגה שייכת לה מכוח היותם ״ידועים בציבור״ ומאחר שהיא מימנה את רוב הרכישה. טענותיה נדחו בהיעדר הוכחה ונקבע כי לא ניתן להסיק כוונת שיתוף מיחסי הצדדים.

בני הזוג הכירו ב-2006. שניהם היו באותו זמן גרושים עם ילדים ממערכת היחסים הקודמת. הם ניהלו מערכת יחסים במשך כ-8 שנים ונפרדו בתחילת 2014. בזמן הזה לא הביאו ילדים משותפים לעולם.

ב-2010 רכש האיש דירה והזכויות בה נרשמו על שמו. ב-2013 עברה האישה עם ילדיה לגור עמו אך היחסים ביניהם התערערו והיא עזבה כ-4 חודשים לאחר מכן.

בתביעה שהגישה בסמוך לפרידה טענה האישה כי הבעלות בדירה ותכולתה שייכת לה. לדבריה, הדירה נרכשה בזמן שהצדדים היו ״ידועים בציבור״ מתוך כוונת שיתוף מלאה. היא הסבירה כי אמנם ב-7 וחצי השנים הראשונות להיכרותם הם לא גרו יחד אך כן ניהלו חיי משפחה לכל דבר והיו ישנים בכל לילה יחדיו. היא הוסיפה כי הנתבע הציע לה נישואין מספר פעמים אך התחמק מכך בהמשך.

היא הוסיפה כי במטרה לאפשר את מגורי הצדדים וילדיהם תחת קורת גג אחת מימנה את רכישת הדירה ושיפוצה ולצורך כך נטלה הלוואות ומישכנה את דירותיה. לדבריה, המימון הראשוני נעשה בזכות הלוואה של 200,000 שקל שנתנה לנתבע. בהמשך נתנה לו עוד שתי הלוואות בסך כולל של 450,000 שקל. היא הוסיפה שרק לאחר שעברה לגור בדירה הנתבע ״שינה את עורו״ והתחיל להתעלל בה עד שנאלצה לעזוב.

הנתבע מצדו הכחיש שניהל עם התובעת מערכת יחסים של "ידועים בציבור" וטען שהדירה היא בבעלותו הבלעדית. הוא הבהיר שהם לא ניהלו חיי אישות כבעל ואישה ולא ניהלו משק בית משותף. זאת ועוד, הקשר ביניהם לא היה רציף והם ניהלו משטר של הפרדה רכושית מוחלטת.

לדבריו, לצורך רכישת הדירה נטל הלוואה של חצי מיליון שקל מבנק הפועלים. בנוסף, הוא לווה מהתובעת 200,000 שקל אך החזיר לה את ההלוואה במלואה.

ללא כוונת שיתוף

השופטת ג'מילה ג'בארין כליפה מבית המשפט למשפחה בנצרת דחתה את התביעה. לדבריה, מכלול הראיות מצביע על כך שהצדדים ניהלו חיי זוגיות בלבד, תוך הפרדה רכושית וללא ניהול משק בית משותף. היא הוסיפה כי הצדדים לא גרו יחד למעט תקופה קצרה וגם אין להם ילדים משותפים, עובדות המחזקות את הגרסה שהם אינם ״ידועים בציבור״.

עוד לדבריה, התובעת לא הצליחה להוכיח כוונת שיתוף ספציפית בדירה. הדירה נרכשה על ידי התובע ונרשמה על שמו בלבד והתובעת לא הסבירה מדוע הדירה לא נרשמה גם על שמה. כמו כן, היא לא הוכיחה את טענותיה בעניין מימון הדירה ואף הודתה שההלוואה בסך 200,000 שקל הוחזרה לה במלואה.

השופטת הוסיפה כי אמנם הוכח שהתובעת מימנה חלק מהוצאות השיפוץ אך היא לא הביאה ראיות להיקף העלויות.

בנסיבות אלה קבעה השופטת שהתובעת לא זכאית לחלק בדירה. עם זאת, היא התירה לה לפצל סעדים לצורך הגשת תביעה כספית נגד הנתבע להחזר כספי השיפוצים.

התובעת חויבה בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 שקל.

ב״כ התובעת: עו"ד שרין סולן

ב״כ הנתבע: עו"ד משפחה עובדיה שלמה

עו"ד נורית מנחם עוסק/ת ב- דיני משפחה 
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין