סגן נשיאת בית המשפט למשפחה בבאר שבע, השופט אלון גביזון, קיבל לאחרונה את בקשת היועץ המשפטי לממשלה להכריז על ילדה כבת 4 כבת אימוץ כלפי שני הוריה. על אף בקשת האב לשמור על קשר עם בתו השופט קבע שהאימוץ יהיה סגור אך הותיר פתח לקשר עתידי אם האב יעבור תהליך טיפולי משמעותי והילדה תרצה קשר עמו.
הקטינה נולדה ב-2013. בגיל חודש הוצאה ממשמורת הוריה והועברה למשפחת אומנה בה היא שוהה עד היום.
היועץ המשפטי לממשלה, שיוצג על ידי עוה״ד אסרף-פרקל, ביקש בסוף שנת 2016 להכריז על הילדה כבת אימוץ כלפי שני הוריה. בבקשה נטען כי אמה של הילדה לא מסוגלת לדאוג לה בהיותה בעלת הפרעת אישיות גבולית, אלימה, אלכוהוליסטית ודרת רחוב. נטען כי האם נטשה את הקטינה בהיותה תינוקת ולא פגשה בה בארבע השנים האחרונות.
עוד נטען כי אביה של הילדה עלה לארץ בגיל 14, לא השתלב במסגרות לימוד ובעל עבר פלילי של עבירות רכוש, סמים ומין. לאורך השנים ריצו שני בני הזוג תקופות מאסר שונות והאב מרצה עונש מאסר בימים אלה על עבירות סמים ומין.
האם, שיוצגה על ידי עו״ד רותם גליקסברג, לא לקחה חלק בהליך אך הודיעה במכתב כי היא אינה מסוגלת לגדל את בתה.
האב, שיוצג על ידי עו״ד אלה שינפלד, ציין כי במשך כשנתיים לאחר שהילדה הוצאה ממשמורתו הקפיד להגיע למרכז הקשר כדי לפגוש בה. הוא הסכים כי אין ביכולתו לגדל את הילדה אך ביקש להכריז על האימוץ כפתוח ולאפשר לו מספר מפגשים בשנה בהתאם לרצונה של בתו ולהתקדמות ההליך הטיפולי האינטנסיבי שהוא צפוי לעבור עם שחרורו מהכלא.
אהבה וגעגועים כנים
לנוכח היעדרות האם מן ההליך הכריז השופט אלון גביזון על הילדה כבת אימוץ כלפיה. במקביל, השופט קבע כי טובת הילדה היא שצו האימוץ יחול גם כלפי האב.
השופט כתב כי להתרשמותו האב לא מסוגל לדאוג לבתו, במיוחד לנוכח העובדה שמדובר בילדה עם צרכים מיוחדים. הוא ציין כי על אף הזמן הארוך שחלף מאז הוצאה הקטינה ממשמורתו לא הצליח האב להשתקם ואף נעצר ונכלא תוך כדי ההליך. מעבר לכך, אין לאב תמיכה משפחתית שיכולה לסייע לו.
ביחס לאופי האימוץ הבהיר השופט שהשיקול המנחה הוא טובת המאומץ בלבד. השופט סבר כי נכון להיום טובת הילדה היא שהאימוץ יהיה סגור מאחר שניסיון העבר מלמד ששינויים בחיי האב החזירו אותו להתנהגות עבריינית. כמו כן, הוא לא עבר תהליך טיפולי משמעותי ולא יכול להתחייב למפגשים קבועים ורצופים עם בתו.
מנגד כתב השופט כי קיימות ״נקודות אור״ לזכותו של האב שכן בניגוד לאם הוא לא נטש את הקטינה והוא מביע אהבה וגעגועים כנים כלפיה ורצון להשתקם. כמו כן לדבריו, יש להביא בחשבון את רצונו הטבעי של ילד לתור אחד זהותו ושורשיו.
בנסיבות אלה קבע השופט כי כחריג לכלל סופיות הדיון אופי האימוץ ייבחן בשנית אם האב יעבור בהצלחה הליך טיפולי-שיקומי והילדה, החל מהגיעה לגיל 12, תביע את רצונה לקיים עמו קשר.
ב״כ היועמ״ש: עו"ד משפחה אסרף-פרקל
ב״כ האם: עו"ד רותם גליקסברג
ב״כ האב: עו"ד אלה שינפלד
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסק דין