בית המשפט למשפחה בתל-אביב חייב לאחרונה אם לשלושה להחזיר לאב מזונות של 34,200 שקל ששילם עבור בנם הבכור (16) בתקופה שבה עבר לגור עמו. האם ביקשה לפטור אותה מחובת ההשבה משום שהאב אחראי להסתה ולניכור הורי אך השופט שמואל בר יוסף קבע כי עד כמה שהתנהלותו חמורה וראויה לביקורת אין לערבב "מין בשאינו מינו". בסופו של יום, נקבע, האב המשיך לשלם את המזונות אף שכלכל את הילד באופן ישיר והוא זכאי לקבל את כספו חזרה.
ההורים נפרדו ב-2014 ושנתיים לאחר מכן גיבשו הסכם שקבע את משמורת הילדים אצל האם. כעבור כשנה הילד הבכור החליט שהוא עובר לגור עם האב וניתק כל קשר עם אמו.
בעקבות מצב דברים זה הגישה האם תביעה לחידוש הקשר בינה לבין הילד ואילו האב הגיש תביעת משמורת. בפסק דין שדחה את תביעת האב בשנה שעברה קבע בית המשפט למשפחה כי האחריות המלאה לנתק בין הילד לבין אמו רובצת על האב, וכי שיעור ההוצאות שיוטל עליו יישקל בהמשך, בהתחשב בשיתוף הפעולה שלו עם ההליך הטיפולי שגובש בתיק לצורך חידוש הקשר. האב לא השלים על פסק דין זה והגיש עליו ערעור שעדיין לא הוכרע.
בתביעה שהגיש האב בהמשך הוא ביקש לחייב את האם להחזיר לו 34,200 שקל - סך המזונות ששילם לידי האם בתקופה שבה הילד היה בחזקתו ועד שקיבל פטור מתשלומי המזונות נוכח העובדה כי כלכל את הילד בגפו.
האם הפנתה לביקורת החריפה שנמתחה על האב בפסק הדין למשמורת וביקשה לפטור אותה מחובת ההשבה או לכל הפחות לדחות את ההחזר עד להחלטה בסוגיית ההוצאות בתיק המשמורת.
לא צודק
השופט שמואל בר-יוסף קבע כי חוק עשיית עושר ולא במשפט מאפשר לפטור מהשבה כשהיא לא צודקת. אלא שצעד זה מתאפשר רק כשיש קשר סיבתי בין המעשה השלילי לבין התוצאה, ובמקרה הנוכחי בין ההסתה מצד האב לבין העובדה שהאם קיבלה כספי מזונות שלא שימשו לצורכי הילד.
השופט קבע כי הקשר הסיבתי לא מתקיים כיוון שאין כל זיקה בין ההתנהלות הלא ראויה של האב לבין חובת ההשבה של המזונות ששילם לאם אף שסיפק את צורכי הילד באופן ישיר.
"כל כמה שתרומה להדרה הורית / ניכור הורי היא חמורה ובלתי חוקית", כתב השופט, "אין להקיש ממנה לנושא החבות במזונות. בסופו של יום מזונות משולמים לסיפוק צרכים ולא לכל מטרה אחרת".
השופט קבע כי מאחר שהאב פעל כדין והמשיך לשלם את המזונות לידי האם עד שבית המשפט התיר לו להפסיק את התשלום, לא יהיה זה צודק לפטור את האם מחובת ההשבה.
לפיכך, התביעה התקבלה והאם חויבה להחזיר לאב 34,200 שקל בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד לפירעון. עם זאת, לנוכח החלטת בית המשפט בתיק המשמורת לגבי חיוב האב בהוצאות, השופט הורה על דחיית ההחזר ל-30 יום אחרי שייפסקו ואף לא חייב את האם בהוצאות.
שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין
עו"ד אריה חגאג עוסק/ת ב- דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל