ב-2015 חויבה רשות מקרקעי ישראל בהליך משפטי לשלם כ-2.7 מיליון שקל לאם ובנה בתמורה לפינוי נכס בו החזיקו. זמן קצר קודם מתן פסק הדין נפטר הבן. לפני כשנה וחצי הגישו יורשיו תביעה נגד האם בה דרשו שני שליש מהפיצוי. בית המשפט למשפחה בתל אביבדחה את התביעה וקבע שלבן לא היו זכויות בעלות בנכס.
האם ובעלה המנוח רכשו לפני כ-50 שנה נכס שכלל 3 יחידות מגורים, חנות ולול. לאחר מות הבעל ב-1999 אפשרה האם לבנה לגור במתחם והוא התגורר במקום עד למותו ב-2015. בשנים האחרונות לחייו של הבן התנהל נגדו ונגד אמו הליך משפטי שבמסגרתו הם נדרשו על ידי רשות מקרקעי ישראל לפנות את הנכס. ההליך הסתיים בפשרה בה חויבה הרשות לפצות את השניים בתמורה לפינוי.
בתביעה שהגישו יורשי הבן, בהם בת זוגו, נטען כי לבן היו זכויות קנייניות בנכס ומגיע לו 66% מהפיצוי. לביסוס עמדתם ציינו התובעים את השהות הארוכה של הבן בנכס, את העובדה שגבה דמי שכירות משוכרי יחידות המגורים במתחם והשקיע במקום כספים לצורך שיפוצו.
האם טענה מנגד כי אפשרה לבנה לגור במקום ולגבות את דמי השכירות מתוך רצון לסייע לו. לדבריה, בנה מעולם לא התייחס לעצמו כבעלים של הנכס והרשות שנתנה לו לגור במקום לא הייתה ״בלתי חוזרת״.
הנתבעת הוסיפה כי בכל מקרה, הפיצוי שנפסק בסופו של דבר היה תמורת דירת מגוריה, כדי לספק לה דיור חלופי, ולא ביחס ליתר המבנים במתחם.
טוב לב גרידא
השופט ארז שני דחה את התביעה. לדבריו, קבלת התביעה תיצור מצב אבסורדי בו הורים המבקשים להיטיב עם ילדיהם ומאפשרים להם לגור בנכסיהם עלולים למצוא את עצמם בבוא היום מתמודדים עם הטענה כי הנכס שייך לילדים.
זאת ועוד, אין הוכחה לכך שהרשות שנתנה האם לבנה לגור בנכס הייתה ״בלתי חוזרת״ וניכר כי התנהגותה נבעה מטוב לב גרידא. השופט ציין בהקשר זה שהתובעים לא הוכיחו שהמנוח הסתמך בתום לב על הרשות או שינה את מצבו לרעה עם ביטולה. למעשה, הבן לא הושפע כלל מהמהלך שכן הוא נפטר לפני ביטול הרשות.
עוד כתב השופט שלא השתכנע שהמנוח היה זכאי לפיצוי כלשהו עם ביטול הרישיון וניכר מהעדויות שהוא עצמו לא התייחס לנכס כשלו וחתם עם אמו על הסכם שכירות גם ביחס ליחידה בה התגורר.
השופט סיכם כי גביית דמי שכירות או מגורים בחינם ביחידה מסוימת לא מעניקים למנוח זכות כלשהי בנכס.
התובעים חויבו בהוצאות בסך 30,000 שקל.
שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד אורי צפת עוסק/ת ב- דיני משפחה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין