פסק דין חריף של בית הדין הרבני בבאר שבע שניתן בחודש שעבר עסק במקרה קשה של סרבנות קשר בין ילדים לבין אביהם. בדעת רוב בוטלה באופן זמני משמורת האם על שלושת ילדיה ונקבע כי כל עוד ההורים לא מטפלים במצב, המושכות יהיו בידי בית הדין ורשויות הרווחה.
הליך גירושין אלים ומכוער שהתנהל בשנים האחרונות ערער את מצבם של שניים מתוך שלושת ילדי בני הזוג. המצב הסלים עד כדי כך שמזה כחצי שנה מסרבים הילדים (13.5 ,11) בכל תוקף לפגוש את אביהם או ללכת לטיפול אליו הופנו על ידי רשויות הרווחה.
בשנה שעברה הגיש האב המיואש בקשה להעברת המשמורת על הילדים אליו תוך ביטול משמורתה של האם, בטענה שהיא זו שמסיתה את הילדים.
האם טענה להגנתה כי היא לא מונעת מהילדים את הקשר עם אביהם, וזו החלטה שלהם. היא ביקשה להניח לילדים לנפשם ולהותיר בידם את ההחלטה אם ומתי לחדש את הקשר.
דעות הדיינים באשר לפתרון הרצוי למצב קשה זה נחלקו: שני דיינים החליטו להפקיע את משמורתה של האם באופן זמני, ואילו דיין אחד סבר כי עדיף להשאיר אצלה את המשמורת ולהטיל עליה קנס של 1,000 שקל על כל פעם שהילדים לא יופיעו לטיפול הפסיכולוגי.
זעקה אילמת
דייני הרוב, הרבנים אליהו אריאל אדרי ואבידן משה שפנייר, פתחו בכמה מילים על תופעת סרבנות הקשר, שלטענתם נפוצה מאוד אך למרות זאת לא מטופלת.
"זעקתם של מסורבי הגט נשמעם מפיהם ומפי ארגונים שונים התומכים בהם, אך לזעקתם האילמת של ילדים אין פה", כתבו.
מאחר שכיום אין פתרון משפטי יעיל למיגור סרבנות הילדים, סברו הדיינים כי הפתרון האפשרי היחיד הוא טיפול פסיכולוגי שמטרתו לסייע לילדים לקבל את אביהם.
הדיינים הבהירו כי ההורים הם שצריכים לקחת את העניינים לידיים ולגרום לילדים להבין ש"אבא ואמא יישארו אב ואם תמיד גם אם הם עשו טעויות גדולות". הדיינים הוסיפו והבהירו כי ההחלטה אם להיפגש עם האב או לא, לא צריכה להיוותר אצל הילדים. ההורים הם שצריכים לדאוג לכך.
הדיינים הוסיפו כי אין להם ספק שהחלטות הילדים – בני 13.5 ו-11 – לא מתקבלות באופן עצמאי. עם זאת, לא נמצאה הוכחה מובהקת לכך שהאם אחראית להסתתם.
מהצד השני, מתחו הדיינים ביקורת על החלטת האב לתבוע משמורת תוך התעלמות ממצבם של ילדיו.
"ניתן לצפות מאב שינהג בצורה מושכלת ויבין כי יש לחתור לחידוש הקשר ולעשות זאת באופן שלא יפגע בילדים, במקום להגיש בקשות שאין להן שחר".
בסופו של דבר, הדיינים ציינו, כי שני ההורים לא מתפקדים ויושבים בחוסר מעש "על אף חומרת המצב". במצב כזה הפתרון הטוב ביותר הוא להפקיע את המשמורת מידי האם למשך שלושה חודשים תוך חיוב שני ההורים לפעול בהתאם להוראות בית הדין ורשויות הרווחה.
אמנם בפועל לא יהיו שינוי, והילדים ימשיכו לחיות עם אמם, אולם היא לא תוגדר כמשמורנית ברמה המשפטית, וכל החלטה בנוגע לילדים תצטרך להילקח על-ידי שני ההורים או בעזרת בית הדין.
הרב צבי גאופטמן שהיה בדעת המיעוט סבר כאמור שאין לבצע שינוי במשמורת, שכן לטעמו, הדבר עשוי לערער את מצבם של הילדים עוד יותר.
ב"כ האב: עו"ד שמעון פרץ
ב"כ האם: לא צוין
עו"ד רויטל להב עוסק/ת בדיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.