לאחר 14 שנות נישואים ו-4 ילדים החליט זוג ממרכז הארץ להתגרש ואולם, בשלהי התהליך הגיע הזוג לנקודת שבירה. בניסיון להקל על עצמם, החליטו הצדדים לנסח מעין הסכם ממון שהם קראו לו - הסכם "שלום בית או גירושין".
במהלך נישואיהם נהגו בני הזוג, עורך דין וכלכלנית, ב"הפרדה רכושית" שבמסגרתה לכל אחד חשבון בנק משלו ודירת המגורים נותרה בבעלותה הבלעדית של האישה.
ההסכם, שנחתם ואושר בבית הדין בנובמבר 2015, נגע בשאלות הרכוש של בני הזוג והסדרי הראייה עם ילדיהם. כשנה וחצי לאחר מכן, באפריל 2017, תבעה האישה את ביטול ההסכם משלל סיבות, בהן כי בשעת החתימה לא הבינה "על מה היא חותמת" וכי ההסכם נוסח באופן מטעה.
התובעת הוסיפה טענה לפיה בעלה לשעבר לחץ ואיים עליה שאם לא תחתום על ההסכם הוא יפרסם התכתבויות שהיו ביניהם וסרטים אינטימיים שצילם בבית.
אך הגרוש הכחיש את טענות התובעת וטען כי הוא בא לקראתה בהסכם, כשהעביר לרשותה את כל הרכוש המשותף ואף לקח על עצמו לשלם מחצית מהחוב בחשבון הבנק שלה.
ואכן, אב בית הדין, הרב צבי בן יעקב דחה את טענות האישה והדגיש שהיא "לא הביאה בדל ראייה" לטרוניות הקשות שהעלתה כנגד בעלה לשעבר, ואם לא די בכך היא אף הודתה בשלב מסוים שכלל לא חשה מאוימת משום שבסרטים שצילם "אין כלום".
"בגלל הציפרלקס"
כדי להוכיח את טענתה שלא הבינה את משמעות ההסכם ה"מטעה" הביאה התובעת מסמכים רפואיים המעידים על אודות מצבה הנפשי הקשה באותה עת. אלא שהרב בן יעקב סבר כי העובדה שהיא החלה ליטול ציפרלקס (כדורים נגד חרדה) 4 חודשים לפני שחתמה על ההסכם, לא הופכת אותה למישהי ששקול דעתה לקוי או את ההסכם – למטעה.
לאחר שהסכם הגירושין נבחן שוב, כשנה וחצי לאחר שאושר בפעם הראשונה, קבע הרכב הדיינים כי ההסכם הוא הוגן, אין בו טעות או הטעייה, עושק או כפייה, חוסר תום לב או דבר הנוגד את תקנות הציבור.
לסיום, צוינה לרעה התנהלותה של האישה כחסרת תום לב ונקבע כי תביעתה היא "ניסיון להשתמש בבית הדין, כדי להשיג הישגים בערכאה אחרת". ועם זאת, הרכב הדיינים חס עליה ולא חייב אותה בהוצאות משפט.
ב"כ התובעת: עו"ד תומר זיידן
ב"כ התובע: עו"ד שחר ולנר ועו"ד חיים יעקב הלפרין
עו"ד רמי שלמון עוסק/ת ב- דיני משפחה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.