ביהמ"ש המחוזי בחיפה דחה באחרונה ערעור שהגיש גבר על פסק דין של בית המשפט למשפחה מפברואר 2017 שאסר עליו, בין היתר, להתקרב אל גרושתו, ילדיו הקטינים ויישוב מגוריהם, לאחר שתסקיר עו"ס קבע כי הוא מהווה עבורם סכנה.

הגבר, שיוצג על עו"ד רענן כספי מהלשכה לסיוע משפטי, טען במסגרת הערעור כי התסקיר שהעריך את מסוכנתו היה שגוי והתבסס על אירוע בודד וקל שאינו מצדיק את הקביעה האמורה, שכן הוא מעולם לא פגע פיזית באשתו לשעבר או בילדיו.

האירוע החמור שעמד במרכז התסקיר התייחס למקרה בו הגבר פגע ברכבה של גרושתו בעוד ילדיו נמצאים איתו ברכב. הגבר טען כי הוא בסך הכל נגע קלות ברכב מבלי להתכוון וכי לא נגרם כל נזק לרכב או לגרושתו, שלא הייתה בו באותו הזמן, ותהה מה החומרה בכך.

אך  מסקנתם של גורמי הרווחה שליוו את המשפחה הייתה כי המדובר באירוע חמור ללא קשר לתוצאתה הקלה של הפגיעה, כיוון שהוא העמיד את הגרושה בסיכון לפגיעה פיזית ואת הילדים, שהיו עדים למעשה, בפני סכנה לפגיעה נפשית.

בהמשך ערעורו הגבר כבל על תפקודה הלקוי של העובדת הסוציאלית אשר לטענתו ערכה את התסקיר באופן בלתי מקצועי, מבלי לנמק את עמדתה ומבלי ששוחחה עם הילדים.

כמו כן הגבר טען כי ההגבלות שהוטלו עליו – שכוללות גם איסור להיפגש עם ילדיו ללא נוכחות צד שלישי ואיסור על משלוח הודעות "ווצאפ" לגרושתו – אינן מידתיות.  

בנוסף הגבר מתח ביקורת על אופן התנהלות הדיון בבית המשפט למשפחה ובעיקר על כך שנמנע ממנו לטענתו להשלים את חקירת העובדת הסוציאלית והושתו עליו הוצאות משפט שנועדו, לשיטתו, למנוע ממנו לממש את זכויותיו על פי חוק. 

הגרושה, שיוצגה על ידי עו"ד רינה פוליטי, טענה לעומת זאת כי ההערכה בדבר מסוכנות בעלה לשעבר נעשתה לאחר שגורמים מקצועיים המלווים את המשפחה שנים בחנו את התמונה המלאה של יחסיהם והתנהלותו  – והיא מוצדקת בנסיבות. כמו כן היא טענה כי טענות הגבר באשר למקצועיות התסקיר ובאשר לחקירת העדים הן חסרות שחר.

ואכן, השופטת אספרנצה אלון קיבלה את טענותיה והחליטה לדחות את הערעור ולהותיר את ההגבלות על כנן.

פגיעה קלה כחמורה

השופטת קבעה כי אינה מוצאת סיבה להתערב בפסק הדין לאור התרשמותה שהוא נכתב לאחר דיון מקיף וללא פגם באופן ניהול הדיון.

כמו כן השופטת מצאה כי המסקנה בדבר מסוכנותו של המערער הייתה מוצדקת במבט על מכלול הדברים, במיוחד לאור העובדה שהפגיעה ברכב באה לאחר הפרות קודמות של צו ההרחקה.

כן היא אימצה את קביעת הערכאה הקודמת ביחס למסוכנות המערער לפיה דין פגיעה קלה כפגיעה חמורה והדגישה כי גם אירוע בודד הוא אירוע מסוכן שכן "יש קונה עולמו ויש מאבד עולמה, בשעה אחת".

השופטת הוסיפה שלשיטתה, העובדה שהמערער תמה מהו המעשה החמור שעשה, מלמדת על "אי קבלת אחריות וחוסר יכולת להבין את הנזק הרגשי לו הוא חושף את הקטינים", וקבעה כי ההגבלות שאף אושרו בהמשך על ידי ועדה מקצועית להערכת מסוכנות המערער - היו מידתיות.

בנסיבות אלו, הערעור נדחה ונפסקו לאישה הוצאות משפט בסך 6,000 שקל.