בישראל, כמו בעולם כולו, יותר ויותר זוגות בוחרים לנהל את מערכת היחסים ביניהם מבלי להינשא. במקרה של פרידה מתעוררת לעתים מחלוקת האם הם היו ״ידועים בציבור״, שאלה המשליכה על זכויותיהם הרכושיות. בפסיקה אין קריטריונים ברורים להבחנה ובתי המשפט מייחסים משקל ניכר לכוונות סובייקטיביות של בני הזוג, שאינן פשוטות להוכחה.
מהן זכויות ״ידועים בציבור״?
משמעות ההכרה בבני זוג כ"ידועים בציבור" היא מרחיקת לכת שכן היא משווה אותם למעמדם של זוגות נשואים מבחינת הזכויות והחובות הממוניות החלות עליהם, בין היתר בעניין חלוקת הרכוש במקרה של פרידה ובנושא תשלום המזונות.
כשבני זוג מוגדרים כ"ידועים בציבור" חלה עליהם "הלכת השיתוף" המניחה כי הם התכוונו שהרכוש והזכויות שצברו במהלך החיים הזוגיים יהיה משותף. כמו כן, לעתים מוטלת על אחד מהם חובת תשלום מזונות מכוח מערכת היחסים החוזית ודיני היושר. במסגרת חובה זו מניחים שבן הזוג המפרנס התחייב (מכוח התנהלותו) לזון את בן הזוג השני.
מצב משפטי עמום
איך ניתן לדעת מי מבין הזוגות הללו נחשב כ"ידועים בציבור" ומי מהם מנהל זוגיות פחות מחייבת מהבחינה המשפטית? בישראל קשה מאד לסמן תשובה ברורה שכן אין חוק שמגדיר "ידועים בציבור" והפסיקה היא שיצקה תוכן למושג.
השיקולים שנקבעו בפסיקה לא תמיד ניתנים לצפייה מראש ואין קריטריונים ברורים. בדרך כלל, בית המשפט יבחן את טיב הקשר בין בני הזוג, נסיבות הקשר, וכוונותיהם של הצדדים. בין היתר הוא יבדוק עד כמה הקשר מאופיין בנאמנות, בבלעדיות, במסירות, באהבה, בכוונה לשותפות גורל וליצירת "משפחה". כל אחד מהמבחנים הללו אינו מהווה אינדיקציה אבסולוטית לקיומם או להעדרם של יחסי "ידועים בציבור" וההתייחסות תהיה למכלול הנסיבות.
הקו המנחה וה"עמום" להגדרת ידועים בציבור עומד כיום על שני יסודות מצטברים: ״חיי משפחה״ ו-״ניהול משק בית משותף״. יחד עם זאת, לא ניתן למצוא הגדרה מדויקת לאותם מונחים ולא ברור כמה זמן נדרשים בני הזוג להיות יחד כדי לחסות תחת הגדרת ידועים בציבור.
כוונות סובייקטיביות
ניתן לומר שמספר קריטריונים שנחשבו בעבר כאינדיקציות מובהקות לקיומם של יחסי "ידועים בציבור" נזנחו במרוצת השנים. מדובר, בין היתר, בהעברות כספים בין בני זוג, אישור שימוש בכרטיסי אשראי, ביצוע תשלומים עבור בן הזוג, רכישת מתנות הדדיות, רשות מגורים ללא תמורה והיכרות טובה עם משפחות המוצא.
כיום נוטים בתי המשפט לתת יותר משקל לשאלה מדוע בעצם הצדדים לא נישאו זה לזו – האם משום שקיימת מניעה לכך, (יהודי ולא יהודיה, כהן וגרושה וכיוצ"ב) או משום שבני הזוג לא רצו להחיל על עצמם את החובות והזכויות הממוניות הנובעות מעצם הנישואין.
בהקשר זה, בתי המשפט מעדיפים את כוונותיהם הסובייקטיביות של בני הזוג על פני מבחנים חיצוניים. מדובר בגישה מבורכת המכבדת את הרצון האוטונומי של כל אחד מבני הזוג בעיצוב הקשר ובקביעת ההסדר הרכושי שיחול על נכסיו.
יחד עם זאת, בנסיבות אלה הופכת השאלה האם מדובר ביחסי "ידועים בציבור" לסבוכה עוד יותר והליך ההוכחות והבאת הראיות נעשה מורכב במיוחד.
הפתרון – הסכם ממון
טוב יעשה המחוקק אם יסדיר את נושא ה"ידועים בציבור" בחקיקה ברורה. נראה כי הדבר הנכון הוא לקבוע ש"ידועים בציבור" יהיו רק מי שערכו ביניהם הסכם ממון הקובע ומגדיר את מערכת היחסים הרכושית והממונית ביניהם. בני זוג המנהלים זוגיות כזו או אחרת, אשר טרם חתמו ביניהם על הסכם ממון, לא אמורים להיחשב כמי שהחילו על עצמם משטר שיתופי או לחיות ב"עמימות" ובחוסר וודאות בנוגע ליחסיהם הכלכליים.
עד שהנושא יוסדר בחוק, מומלץ לכל מי שנמצא בזוגיות לבחון היטב את המאפיינים של מערכת היחסים הפרטית שלו ולקבל חוות דעת משפטית מקצועית לעריכת הסכם ממון או להתנהלות נכונה בהיעדרו של הסכם כזה.
עורכת דין דפנה זיס עוסקת בדיני משפחה
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין