שופט בית המשפט למשפחה בתל-אביב ארז שני דחה תביעה למזונות עבור שני פעוטות בני שנה ושלוש בהתחשב בכך שמצבה הכלכלי של האם טוב יותר אף שניסתה להסתיר זאת, המשמורת וזמני השהות שווים, היא לא משמשת כהורה מרכז ובעבר נחתם בין ההורים הסכם שפטר את האב ממזונות. "העובדה כי התובעת היא אם, כשלעצמה, אינה מזכה אותה בזכות לקבל מזונות אוטומטית", נכתב בפסק הדין תוך שהובהר כי גם כשהילדים מתחת לגיל 6 יש לקבוע את המזונות בהתאם להכנסות הצדדים וזמני השהות.
בתביעת המזונות שהגישה האם היא טענה להכנסה זעומה של 3,300 שקל בחודש כאשר האב מכניס 11,500 שקל בחודש. האם טענה כי למרות המשמורת המשותפת היא זו שדואגת לילדים תוך שהדגישה כי מדובר בילדים מעל גיל 6 שהחבות של האב במזונותיהם מוחלטת. לפיכך, היא ביקשה מזונות של 1,600 שקלים לילד.
האב טען לעומת זאת כי הוא והאם חתומים על הסכם שפוטר אותו ממזונות הילדים ואף שההסכם לא אושר בבית משפט יש לאכוף אותו. הוא ציין כי עם חתימת ההסכם הוא שילם לילדים 2,500 שקלים וכי האם מסתירה את הכנסותיה האמיתיות ומרוויחה בין 20 ל-30 אלף שקלים בחודש. עוד הוא טען כי מדרגת הגיל שנקבעה בהלכת העליון לגבי המזונות יוצרת חוסר צדק.
אין זכאות אוטומטית
השופט ארז שני קבע כי אף שההלכה שהטילה מזונות שוויוניים על הורים לילדים מעל גיל 6 "רוח הדברים" היא שאת המזונות יש לקבוע בהתחשב בפערי ההכנסות בין ההורים, צרכי הילדים וזמני השהות לא משנה גילו של הילד. "העובדה כי התובעת היא אם, כשלעצמה, אינה מזכה אותה בזכות לקבל מזונות אוטומטית", הוסיף.
עוד ציין השופט כי יש לכבד את ההסכם שנחתם בין הצדדים, גם אם לא אושר בבית המשפט, שכן הוא מעיד על כוונת הצדדים, יכולותיהם הכלכליות והראייה של כל אחד מהם לגבי החובות כלפי הילדים. עניין נוסף הוא שאף אחד מהצדדים הוא לא הורה מרכז שמטפל בצרכי הילדים לבדו.
באשר להכנסות הצדדים השופט קבע כי מצבו של האב ברור: הכנסותיו מגיעות לכ-11,000 שקל נטו בחודש. לעומת זאת, גרסת התובעת לגבי הכנסותיה לא גובתה בראיות ומנתוני החשבון שלה ותדפיסי כרטיסי האשראי ברור שהיא מפיקה הכנסות נוספות הרבה מעבר למה שהצהירה. לפיכך, השופט העריך שהכנסתה החודשית של התובעת מגיעה ל-12,000 שקל נטו לפחות.
מכאן, שהכנסות הצדדים אמנם דומות אבל מצבם הכלכלי שונה כיוון שלתובעת יש דירה ואילו לאב אין, ובנוסף הוא משלם 1,200 שקל בחודש מזונות לילדים ממערכת יחסים קודמת.
בהתחשב בנתונים אלה ובזמני השהות השווים, קבע השופט כי אין מקום לחייב את האב במזונות הילדים והוא אף זכאי לקזז מזונות ששילם עד כה.
האב כן יישא בחצי מההוצאות הרפואיות החריגות של הילדים, מחצית עלות של גן או צהרון עד שהילדים יסיימו כיתה ב' וחצי מהתשלומים עבור שיעורים פרטיים בלשון, מתמטיקה ואנגלית. קצבת הביטוח הלאומי תשולם לאם.
נוכח דחיית התביעה חויבה האם בהוצאות של 5,000 שקלים.
ב"כ האם: מורן אלבז-קונפורטי, עו"ד משפחה
ב"כ האב: לא צוין
עו"ד מורן בריק מילר עוסק/ת ב- דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל