בבית המשפט המחוזי בירושלים התקבלה לאחרונה תביעה שהגישה אישה נגד בן זוגה לשעבר, והוא חויב להחזיר לה 2.5 מיליון שקל שלווה ממנה. האיש הכחיש שמדובר בהלוואה וטען כי האישה ביקשה להשקיע בנכס שייבנה בעתיד על קרקע שבבעלותו. בהליך התברר שהוא מכר את הקרקע הרבה לפני חתימת ההסכם בין הצדדים מבלי לגלות זאת לאישה. מכיוון שההסכם הגדיר את העברת הכספים כ"הלוואה או אופציה לשותפות", המסקנה המתבקשת הייתה שמדובר בהלוואה.

בני הזוג הכירו ב-2009 כשהאיש ביצע שיפוץ בביתה של האישה. לאחר שהאישה התגרשה מבעלה היא חידשה את הקשר עם האיש כדי שיספק לה שירותי תחזוקה לבית. במהלך השנים התפתח בין השניים קשר רומנטי. 6 שנים לאחר מכן האישה החלה להעביר לו כספים.

בתביעה שהגישה נגדו היא טענה שהיא העבירה לו סך כולל של 2,547,000 שקל. לדבריה, במהלך 2017 ועם העמקת הקשר הנתבע ביקש ממנה להלוות לו כספים כדי לכסות חובות, ואמר לה שאחרת הוא עלול להישלח לכלא.

הנתבע טען שקיבל מהאישה 1,575,000 שקל בלבד. לדבריו, הסכום הועבר אליו כהשקעה. הוא הציג הסכם מ-2020 אותו הגדיר "הסכם שותפות". לדבריו, על פי הסכם זה היה עליו לרשום הערת אזהרה לטובת התובעת על פנטהאוז שייבנה בעתיד, לאחר שיתאפשר לו לרשום את הזכויות בפנטהאוז על שמו. מכיוון שטרם נרשמו הזכויות על שמו, וטרם התקבל היתר בנייה, ממילא לדבריו טרם הגיע מועד הפירעון והתביעה הוגשה טרם זמנה.

התובעת טענה כי ההסכם בטל משום שהוא נחתם תוך הצגת מצג שווא כאילו לנתבע יש זכויות במקרקעין, מה שהתברר בהמשך כלא נכון. 

עו
עו"ד אריה חגאג|צילום: : תומר שלום, פסקדין
הנתבע לא הכחיש שבעת עריכת הסכם 2020 וגם כיום, אין לו זכויות במקרקעין. במהלך הדיונים התברר שהוא מכר את זכויותיו במקרקעין שנים רבות לפני החתימה על ההסכם וטענתו היחידה היא שהובטח לו על ידי הרוכשים "בהסכם ג'נטלמני" שהוא יהיה רשאי לקנות פנטהאוז שייבנה בעתיד על המקרקעין, במחיר עלות.

קיבלה זכות בחירה

השופטת מרים אילני כתבה כי הנתבע הותיר עליה רושם של אדם מניפולטיבי שאינו דובר אמת, לעומת התובעת שהותירה רושם אמין.

היא ציינה שהנתבע שינה את קו ההגנה שלו תוך כדי ההליך והודה בפה מלא שהתובעת העבירה לו סך של 2,447,000 שקל, תוך שהתמקד בטענה שהסכם 2020 הוא הסכם השקעה שטרם הגיע מועד פירעונו. בנסיבות אלה התובעת הוכיחה שהיא העבירה לנתבע סכום זה.

השופטת כתבה עוד שבהסכם 2020 מצוין כי מדובר ב"הסכם הלוואה או אופציה לשותפות". ההסכם מלמד שלתובעת ניתנה זכות בחירה בין החזר ההלוואה לבין מימוש האופציה. מדובר באופציה להיות שותפה בפנטהאוז שייבנה הנתבע, כשהסכום ששולם כהלוואה ישמש למימוש האופציה.

אלא שמחומר הראיות עלה כי התובעת לא ידעה שהנתבע מכר את זכויותיו בשטח לצד שלישי ושהאופציה שניתנה לה מבוססת על מצג שווא. בנסיבות אלה נותרה רק חלופת הסכם ההלוואה שלפיו על הנתבע להשיב לתובעת 2,447,000 שקל.

השופטת קבעה שעל הנתבע להשיב לתובעת סכום זה, בניכוי 5,500 שקל ששילם בעסקה אחרת בין הצדדים, ובסך הכל 2,441,500 שקל.

לא ניתן צו להוצאות.

  • ב"כ התובעת: עו"ד צבי שילה
  • ב"כ הנתבע: עו"ד גיא עמר, עו"ד מיכל סיני

עו"ד אריה חגאג עוסק/ת ב- דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין. בהכנת הכתבה השתתפו צוות העורכים של אתר פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.