בדרום תל אביב גרים בני זוג בסמוך לגרושתו של הבעל וילדיו. בשנים האחרונות התפתח סכסוך מר ולעתים אלים בין הגרושה לבין האישה החדשה. ב-2016 גילתה הגרושה שהאישה הציבה מצלמה מול ביתה ותבעה אותה. השופט אביים ברקאי קבע שמדובר בפגיעה חמורה בפרטיות והמליץ לצדדים להתרחק גיאוגרפית.  

בתחילת 2016 הוגשה לבית משפט השלום בתל אביב תביעה המשלבת סכסוך משפחתי עם סכסוך שכנים. בכתב התביעה סיפרה התובעת שהיא גרה במתחם בדרום תל אביב בסמוך לביתם של בעלה לשעבר ואשתו החדשה.

התובעת, שבחרה להגיש את התביעה נגד האישה בלבד, גוללה סכסוך מתמשך ביניהן שכלל לדבריה התנכלויות רבות ואלימות מצד הנתבעת. את עיקר טענותיה מיקדה התובעת במצלמת מעקב שהציבה הנתבעת על עמוד מחוץ לביתה.

לדברי התובעת, באמצעות המצלמה הנתבעת מתחקה אחר הנעשה בביתה, עוקבת אחריה ואחרי ילדיה 24 שעות ביממה ומשקיפה על כל מי שיוצא ונכנס לבית ועל חדר האמבט שנמצא בחצר.

היא ציינה שלאחר גילוי המלצמה התקינה ברזנט סביב חצר ביתה כדי להקשות על הצילום אך מדובר בפתרון פרוביזורי שאינו מונע לחלוטין את הפגיעה בפרטיות. התובעת דרשה לחייב את הנתבעת להסיר את המצלמה ולפצות אותה ב-100,000 שקל.

הנתבעת לא הכחישה את הדברים אך טענה שהציבה את המצלמה לשם הגנה מפני התובעת. לדבריה, התובעת מתנכלת לה ולדיירים השוכרים ממנה יחידת דיור שנמצאת בסמוך לביתה, באופן שגורם לעזיבת רבים מהם. לפיכך, לא נותרה לה ברירה אלא להציב מצלמה שתתעד את הנעשה ביחידת הדיור.

הנתבעת הוסיפה שהמצלמה אינה פוגעת בפרטיותה של התובעת שכן היא מצלמת רק את השטחים החיצוניים ולא ניתן לראות באמצעותה את פנים הבית.

מונעת התנהלות חופשית

השופט אביים ברקאי מבית משפט השלום בתל אביב הבהיר שהזכות לפרטיות היא זכות יסוד חוקתית. הוא ציין שחוק הגנת הפרטיות קובע במפורש שצילום אדם כשהוא ברשות היחיד מהווה פגיעה בפרטיות. לדבריו, הפסיקה נתנה פרשנות מרחיבה למונח ״רשות היחיד״ והכירה בכך שסביב כל אדם יש מרחב שבתוכו הוא זכאי להיות עם עצמו, אף אם לא מדובר בטריטוריה ששייכת לו מבחינה קניינית.  

השופט ציין שמהראיות עולה שהמצלמה שהציבה הנתבעת קולטת בעדשתה את הכניסה ליחידת הדיור במתחם וכן את שביל הגישה לבית התובעת, אזור חניית רכבה וסלון ביתה.

עו
עו"ד מיה רשל ארבל|צילום: אלבום פרטי, פסקדין
לקביעת השופט קיומה של מצלמה המופנית אל שטח חצר ביתה של התובעת פוגע בפרטיותה באופן ממשי. הוא הוסיף שהעובדה שהמצלמה לא קולטת את המתרחש בתוך ביתה של התובעת פנימה אינה מעלה או מורידה מהפגיעה החמורה בפרטיות. זאת, מאחר שהמצלמה ״חושפת״ את התובעת לאפשרות של צילום בכל עת ומונעת ממנה התנהלות חופשית בסביבת ביתה.

בנסיבות אלה הוציא השופט צו האוסר על הנתבעת להציב מצלמה המכוונת לשטח שבו גרה התובעת. בנוסף, הוא חייב את הנתבעת לפצות את התובעת ב-4,000 שקל על הפגיעה בפרטיותה.

השופט ציין עוד כי אפשר היה למנוע את החיכוך מלכתחילה ״אילו פעלו הצדדים לניתוק הקרבה הפיזית בה הם מצויים״.

לנוכח הפער הגבוה בין סכום התביעה לבין הסכום שנפסק בסופו של דבר לא ניתן צו להוצאות.

ב״כ התובעת: עו"ד נזיקין נטלי זץ-חורש (מטעם הסיוע המשפטי)

ב״כ הנתבעת: עו"ד ניסים תקוע

עו"ד מיה רשל ארבל עוסקת בדיני משפחה

הכותבת לא ייצג בתיק

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין