בית המשפט למשפחה בירושלים דחה לאחרונה תביעה של ידועה בציבור לחצי מהזכויות במספר נכסי נדל"ן ששייכים לאבי שלושת ילדיה ומי שהיה בן זוגה במשך 16 שנים. השופטת אורית בן-דור ליבל קבעה כי לא הוכח שיתוף כלשהו בנכסים – רובם נכסים עסקיים שנרכשו לפני החיים המשותפים. בנוסף, השופטת העירה על חוסר תום ליבה של האישה, שלא טענה לשיתוף זהה גם בחובותיו או בזכויותיה הסוציאליות. עם זאת, שיקולי שוויון וצדק הובילו את השופטת לפסוק לה פיצוי סמלי בסכום של 721 אלף שקל שיועברו לה כנגד רכישת דירה לטובת הילדים.

בני הזוג הכירו כשהאישה הייתה סטודנטית ואילו האיש יזם נדל"ן שברשותו נכסים רבים. במשך כ-16 שנה הם ניהלו מערכת יחסים זוגית סוערת ללא נישואים, שבמהלכה נולדו להם שלושה ילדים.

אחרי מספר פרידות ב-2014 האישה עזבה סופית את הבית והותירה את בן זוגה עם הילדים. שנתיים לאחר מכן היא תבעה חצי מהזכויות בנכסיו הרבים.  

האיש ביקש לדחות את התביעה שכן לטענתו לא היה בינו לבין זוגתו לשעבר שיתוף כלכלי. נהפוך הוא, לדבריו הייתה ביניהם הפרדת רכוש ברורה ומוסכמת, שהתבטאה במסמכים והסכמים רבים שנחתמו ביניהם בהקשרים שונים וכן בדיווחיה של זוגתו לרשויות המס.

עוד הוא טען כי ממילא מדובר בנכסים שרכש עוד לפני החיים המשותפים או בנכסים חלופיים שנרכשו תחתם כך שאין בהם שיתוף. נוסף על כך הגיש האיש תביעה להצהיר עליו כבעל דירה שרשומה על שם זוגתו לשעבר, לטענתו רק באופן פורמאלי, כפי שמעידים הסכמים שנחתמו ביניהם בנושא.

לא בחלה בשקרים

השופטת בן-דור ליבל קבעה כי בני הזוג היו ידועים בציבור לאורך 16 שנים, גידלו ילדים, ניהלו יחד את הוצאות הבית וסייעו זה לזו בקידום מטרות כלכליות ומקצועיות – כל אלה תומכים בקיומה של כוונת שיתוף כלכלי.

אלא שלצד זאת נתונים רבים מעידים על היעדר שיתוף. כך, העובדה שבני הזוג מעולם לא ניהלו חשבון משותף, העובדה שבחרו שלא להינשא וכך גם העובדה שכל נכסי הנתבע הם נכסים עסקיים  שלא שימשו את המשפחה, להבדיל מדירת מגורים למשל. כמו כן נקבע כי ממילא הנתבע צודק בטענתו כי מדובר בנכסים שנרכשו לפני החיים המשותפים.

אם לא די בכך, הרי שבהצהרת הון לרשויות המס לא הזכירה התובעת את נכסיו של הנתבע. כלומר, לרשויות הציגה התובעת הפרדה רכושית מוחלטת.

בהקשר זה העירה השופטת כי התובעת הותירה עליה רושם שלילי נוכח העובדה שלא בחלה לשקר לרשויות או לבית המשפט בהתאם לאינטרסים שלה, ואף לא טענה לשיתוף בזכויות הסוציאליות שצברה או בחובות הנתבע. עניין זה פגע ממשית במהימנותה, פסקה.

אך למרות כל זאת, השופטת החליטה שמגיע לתובעת פיצוי סמלי מטעמי צדק ושוויון ולו משום הקשר הממושך, הילדים המשותפים ושיתופי הפעולה בינה לבין הנתבע לצורך השאת הכנסותיהם.

את סכום הפיצוי העמידה השופטת על 721 אלף שקל שישמשו לרכישת דירה שתירשם עליה הערת אזהרה לטובת הילדים. זאת, בהשראת אותו הסכם, שבו התחייב הנתבע להעביר לתובעת סכום דומה.

נוכח דחיית תביעתה וקבלת תביעתו של הנתבע, חויבה התובעת ב-70,000 שקל הוצאות משפט.

ב"כ התובעת: עו"ד לענייני משפחה שירה דרורי

ב"כ הנתבע: עו"ד משה בראון

עו"ד דרור גטר עוסק/ת ב- דיני משפחה 
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל