בני זוג חתמו על הסכם ממון שלפיו האישה זכאית ל-3.1 מיליון שקל מהנכסים המשותפים. אחרי פרידתם היא הגישה תביעה לבית המשפט למשפחה בקריות בה סיפרה שקיבלה רק חלק קטן מהסכום. עוד היא טענה שבעלה בגד בה ולכן מחויב לשלם לה פיצוי מוסכם. בעוד שהתביעה האחרונה נדחתה על-ידי השופטת גילה ספרא-ברנע, הראשונה דווקא התקבלה, באופן שהוטל עיקול על חסכונות הבעל משכשלו ניסיונותיו לקבל משכנתה נוספת על הבית לצורך עמידה בחובותיו.

תחילת הפרשה בינואר 2020 אז חתמו הצדדים על "הסכם שלום בית ולחלופין גירושין". בהסכם נקבע שזכויות האישה בחברה המשפחתית הן בסך מיליון וחצי שקל, כאשר זכויותיה במשק החקלאי ובמכסת הביצים שבלול התרנגולים שלהם במושב מגיעות ל-1.6 מיליון שקל נוספים. עוד נקבע שאם המשבר שיוביל לפרידתם יהיה קשור בבגידה, ישלם הבוגד לנבגד פיצוי מוסכם בסך 150 אלף שקל. ההסכם אושר בבית המשפט וניתן לו תוקף של הסכם ממון.

למרות התקווה שיחסי הצדדים יעלו על דרך המלך, הם הסתיימו בגירושים צורמים חודשים ספורים אחרי אישור ההסכם.

בתביעה שהוגשה לבית המשפט בדצמבר 2021 סיפרה האישה כי בעלה לשעבר שילם לה כ-14% בלבד מהסכום שמגיע לה על פי להסכם, ושהוא נהנה ממנעמי החיים בעוד היא נאנקת תחת עול כלכלי ונתמכת באחרים. עוד טענה, שהוא הפר את סעיף הנאמנות בהסכם בכך שהסתמס עם המאהבת שלו, כך שהוא מחויב לשלם לה גם את הפיצוי המוסכם.

בסך הכול דרשה האישה לקבל את יתרת הסכום שמגיעה לה בתוספת רבע מיליון שקל בשל עוגמת הנפש והפרת הנאמנות.

מנגד האיש טען שלא בגד, ושקשייו לעמוד בהסכם קשורים לסירוב הבנק להעניק לו משכנתה נוספת על הנחלה. לכן, לשיטתו יש לבצע שינויים בהסכם על מנת שיתאים למציאות החדשה.

יכלו לצפות שהבנק יסרב

תחילה דחתה השופטת ספרא-ברנע את דרישת האישה לקבלת פיצוי עבור חוסר נאמנות לכאורה. היא ציינה כי ההתחייבות בהסכם הייתה שהמאהבת של הבעל לא תיכנס לשטח הנחלה, כך שתחלופת המסרונים לא מפרה את ההסכם.

מן העבר השני, השופטת דחתה את עמדת האיש לפיה יש לזנוח את הסכם הממון המקורי בשל הקשיים בקבלת המשכנתה. היא ציינה כי האפשרות שהבנק יסרב לתת משכנתה בשל התנאי בהסכם שלפיו האישה תישאר בעלים על הנכס עד לפירעון מלא של תשלומי האיזון, הייתה צפויה. הצדדים אף התייחסו לאפשרות הזאת בהסכם וקבעו כי במקרה כזה יצטרך האיש למצוא "אפיקי תשלום אחרים" – אחרת, הנחלה תצא למכירה למרבה במחיר במסגרת כינוס נכסים.

"אני דוחה את הטענה כי הצדדים לא יכולים היו לחזות את שקרה, דרישת הבנק, אלא ההיפך הוא הנכון, ואפשרות זו נכתבה מראש בהסכם ובמילים ברורות, שאינן דורשות פרשנות", שבה והדגישה השופטת. היא חידדה שמדובר בהסכם אשר נערך על-ידי הצדדים וקיבל תוקף של פסק דין, כאשר "על בית המשפט להימנע מלערוך עבור הצדדים הסכם שלא ערכו בעצמם".

לפיכך השופטת הורתה לנתבע להמשיך ולשלם לגרושתו את שהתחייב כלפיה בהסכם הממון, ולשם כך הטילה עיקול על כספי קופות הגמל, קופות הפנסיה וקרן ההשתלמות שלו. עוד חויב האיש לשלם לגרושתו הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 30 אלף שקל.

  • ב"כ התובעת: עו"ד יריב ואקנין
  • ב"כ הנתבע: עו"ד סיגל אלון

עו"ד יפעת בנג'אן עוסק/ת ב- דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין. בהכנת הכתבה השתתפו צוות העורכים של אתר פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.