הנאשם הואשם בעבירה של "ניסיון לפציעה כשהעבריין מזוין", כאשר קורבן העבירה לכאורה היה אחיינו. על פי כתב האישום שהוגש בבימ"ש השלום בכפר סבא ב-2015 הנאשם רץ אל עבר אחיינו – המתלונן בתיק – כשהוא אוחז בסכין ומתפללים אחרים שהיו במסגד "עלי", תפסו אותו והרחיקו אותו ממנו. בהמשך הוא שוב רץ אל עבר אחיינו, ושוב נתפס והורחק בעזרת המתפללים האחרים.

מאוחר יותר התברר שבין המשפחות היה סכסוך קודם שהסתיים בסולחה, במסגרתה סוכם שאביו ואחיו של המתלונן יורחקו מהכפר לרהט. בחקירת המשטרה, מספר חברים של המתלונן תמכו בגרסתו, אלא שבביהמ"ש הם חזרו בהם והשיבו תשובות מעורפלות, הכחישו שראו סכין, ואחד מהם אמר ש"דמיין" את הדברים. בעקבות זאת המדינה ביקשה להעדיף את גרסתם המוקדמת.

הנאשם הכחיש שניסה לתקוף את המתלונן או שהחזיק סכין. הוא טען שכלל לא דיבר עם המתלונן ושלא הוציאו אותו מהמסגד, אלא הלך בעצמו.

הנאשם אף טען שבינו לבין המתלונן עצמו לא היה כל סכסוך. הסכסוך היה עם אביו של המתלונן ושני אחיו, שלטענתו היכו את בנו והשחיתו את רכבו, ובעקבות זאת הורחקו לרהט. בנוסף הוא טען שאינו מעוניין ללחוץ על איש שיבוא להעיד לטובתו, מחשש להתלקחות סכסוך בין שתי החמולות.

על עדי התביעה הוא אמר שהם כולם חברים של המתלונן ומעוניינים לסבכו, אך כעת "הם רוצים לתקן את התלונה".

תואם באופן מפתיע

ואכן, השופט אביב שרון הגיעה למסקנה שלא ניתן לבסס ממצאים עובדתיים לגבי האירוע מעבר לספק סביר לנוכח העדויות הבעייתיות בתיק.

השופט הסביר שהעובדה שהמתלונן הסתיר את הסכסוך בין משפחתו לבין משפחת הנאשם פוגמת במהימנות שלו. כמו כן, השופט הצביע על מספר סתירות ופרטים המחלישים את גרסת המתלונן ומעידים על "מגמת הגזמה". כך למשל, בתיעוד הרפואי נרשם כי המתלונן "אוים באמצעות גרזן", ואילו בביהמ"ש הוא דיבר על סכין בגודל "חצי מטר".

רומח שביט (יח``צ: פוטו דינו,  יחסי ציבור )
רומח שביט|יח``צ: פוטו דינו, יחסי ציבור
כמו כן, השופט התרשם לשלילה מן העדים שתמכו בגרסת המתלונן. בהקשר זה השופט הבהיר כי  "לא נמצאה לי סיבה מספקת להעדיף גירסאות העדים במשטרה על פני עדותם בבית המשפט, שכן כשם שהתרשמתי שעדותם בבית המשפט לא היתה אמינה, כך לא התרשמתי שניתן להסתמך על דבריהם במשטרה, מעבר לספק סביר".

בעניין זה השופט ציין בין היתר כי מהודעות העדים במשטרה, כולל הודעת המתלונן, מתעורר רושם שפרטי הארוע נמסרים על ידם באופן טלגראפי ובאופן מפתיע באותו סדר בדיוק.

השופט אף העיר שגם הנאשם לא עשה רושם אמין במיוחד, אולם התרשמות שלילית מנאשם אינה מספיקה לצורך הרשעה.

בתוך כך השופט הוסיף כי המשטרה לא עשתה מספיק על מנת לאסוף ראיות נוספות – אובייקטיביות. "כך לא נערך ביקור במקום (במסגד) על מנת להתרשם ממקום הארוע; לא נעשה נסיון להגיע למתפללים אובייקטיביים שיכולים היו לספר את שארע; לא בוצע חיפוש בארונות המסגד על מנת לנסות לאתר את הסכין או על מנת להפריך או לאשש גירסת הנאשם לפיה אין זה נהוג להחזיק סכינים במסגד", כתב.

לפיכך, בסיכומו של דבר, השופט זיכה את הנאשם מחמת הספק.