"אלימות במשפחה" קיימת משחר ההיסטוריה, וההגדרה כוללת כל התעללות פיזית, ריגשית, כלכלית או מינית בתוך המשפחה. ב-20 שנים האחרונות "זכו" עבירות אלימות במשפחה לתשומת לב ציבורית ותקשורתית מוגברת , וגם החוק תוקן כך שהעונש על עבירות מסוג זה הוכפל.
המשטרה מייחסת חשיבות רבה לטיפול באלימות במשפחה ונוקטת באפס סובלנות. יש לכך היבטים חיוביים, אבל גם שליליים, הבאים לידי ביטוי במעצרים מיותרים ושימוש בתלונות שווא כקרדום לחפור בו, במלחמות גירושין.
מרבית העבירות מיוחסות לגברים
אלימות במשפחה מופנית לעיתים על ידי הורים כלפי ילדיהם. יש גם עבירות אלימות של ילדים כלפי הוריהם הקשישים המטופלים על ידם. יש עבירות אלימות בין בני זוג, וישנן גם עבירות מין מצד הורה כלפי ילדיו הטבעיים או כלפי ילדים חורגים. כל מי שמבצע עבירה חשוף לתלונה מצד הקורבן, אך יש לציין שמרבית העבירות מיוחסות לגברים. בענין זה מדיניות המעצרים והענישה מחמירה פי כמה כלפי גברים.
זכויות נפגעי אלימות ומין במשפחה
בדין הפלילי, קורבן עבירה מוגדר כ"נפגע עבירה", מה שמקנה לו ארבע זכויות עיקריות לפי חוק זכויות נפגעי עבירה: הגנה מצד המשטרה, קבלת מידע על ההליך הפלילי, השפעה על ההליך הפלילי באמצעות הבעת דעה לגבי הסדר טיעון עם הנאשם, והאפשרות להגיש תצהיר נפגע, בשלב הטיעון לעונש, לעניין הנזקים והפיצויים הנדרשים בהליך הפלילי.
כל עבירה פלילית הינה גם עוולה אזרחית נזיקית המקימה זכות תביעה. לאחר הרשעה בתיק פלילי, ניתן להגיש "תביעה נגררת", ובמקרה כזה אין צורך להוכיח שוב את האחריות הנזיקית של הנתבע (שהורשע), אלא רק את גובה הנזק.
לכן חשוב שכל מי שנפגע מעבירה פלילית במשפחה או מחוצה לה יפנה לייעוץ משפטי ויקבל ליווי מתחילת ההליך, להבטחת זכויותיו.
גם לחשודים ולעברייני אלימות ומין במשפחה ישנן זכויות חשובות
אל מול כל זכות קמה חובה לכבד את הזכות. כפרקליט, אני מייצג את כל מי שהופרו זכויותיו ותפקידי להבטיח שזכויותיו יכובדו, בין אם מדובר בחשוד, נאשם או נפגע עבירה.
העובדה שאני מייצג את אלה שלכאורה ביצעו את העבירות, ומהצד השני את הנפגעים שזכויותיהם קופחו על ידי מבצעי העבירה, מאפשרת לי לראות את ההליך משני צדדיו ולשקול יותר טוב את טובת הלקוח בכל תיק ותיק.
ייעוץ ראשוני למבצעי עבירה
לגבי ייצוג של עברייני אלימות או מין במשפחה, הרי שמיד עם ביצוע העבירה הם צריכים לעזוב את זירת העבירה. המשטרה מגיעה, הם מוצאים את עצמם במעצר, ועד שהם מצליחים לזמן עו"ד, החוקרים כבר מתחילים להפליל אותם. בדרך כלל מגיע סניגור ציבורי, שאינו איש אמונם, והייעוץ המשפטי החלקי גורם לטעויות.
אסור לעשות טעויות בחקירה
אם החשוד לא הצליח להתרחק ממקום העבירה ולהתייעץ עם סניגור, ראשית עליו לברר את טיב החשד ברמה שמאפשרת זיהוי מובהק של האירועים והעובדות. אסור לענות על שאלות פתוחות, אלא אם מבינים את כיוון השאלה. כל מה שאומרים צריך להירשם בפרוטוקול בקצב הכתבה. לא כותבים - לא מדברים!
אסור לפתוח בחקירה בלי לנצל את זכות ההיוועצות. על פי החוק, החשוד זכאי לייעוץ עם סניגור שינקוב בשמו, ואם אין לו יכולת כלכלית - מגיע לו ייעוץ מסניגור ציבורי. הייעוץ צריך להיות מקיף, לרבות סימולציה של שאלות ותשובות ובירור מלוא המחלוקות העובדתיות.
הטיפול המשטרתי בעבריין אלימות במשפחה
לאחר החקירה החשוד מובא להארכת מעצר, מה שנקרא "מעצר ימים". המשטרה מבקשת ימים להשלמות החקירה, על מנת שהחשוד לא ישבש אותה, יברח או יסכן את הציבור. בשלב הזה הסניגור עוד לא נחשף לתיק החקירה, אך הוא יכול להציג עובדות ופרטים שחילץ מפיו של החשוד ולטעון כנגד הבקשה להאריך את המעצר.
כמו כן, הסניגור רשאי לטעון בפני השופט למניעים זרים בהגשת התלונה, לכך שהחקירה אינה הוגנת, לדרוש פעולות חקירה, ולהציע חלופת מעצר במקום מעצר מאחורי סורג ובריח. ייצוג נאות בשלב החקירה הוא קריטי, שכן החקירה קובעת מה יעשה בהמשך, האם יוגש כתב אישום.
ככל שהחשוד משתחרר, הרי שהתיק "נכנס לתרדמת", והחקירה נעשית איטית. התיק מגיע לאיזה שהוא מדף ומעלה שם אבק, אחר כך עובר לרשות התביעה לצבור אבק על מדף אחר, ורק אחרי כשנה פלוס מינוס, התביעה מתקשרת לקורבן ושואלת אותו האם יש עדיין טענות נגד החשוד, או שהצדדים הגיעו לשלום בית.
אם מוגש כתב אישום בזמן המעצר, מוגשת בצידו בקשה למעצר עד תום ההליכים ומתחיל הליך ארוך של בדיקת מסוכנות על ידי שירות המבחן, שחרור בתנאים מגבילים, הרחקה, הגבלות שונות. הליך המעצר מתנהל בין שתי ערכאות: זאת שאליה הוגש כתב האישום, וערכאת הערעור שכל צד רשאי לפנות אליה בערעור על כל החלטה בתיק המעצר.
במקביל, נקבע מועד להקראת כתב האישום בפני שופט נפרד, זה שישמע את התיק וידון בו לגופו של עניין.
בעבירות כלפי ילדים המצב הראייתי שונה
ילדים נחקרים בפני חוקרי ילדים, שהם עובדים סוציאליים שעברו הכשרה מיוחדת ומתפקדים כמעין פסיכולוגים. ילדים לא צריכים להופיע בבית המשפט, אלא אם כן חוקר הילדים מאשר זאת. אם הוא לא מאשר, כדי לא לפגוע בבריאותם הנפשית, חוקר הילדים מסריט ומקליט את העדות וכותב דוח מהימנות לגבי עדות הילד. אם אינו מתרשם שהעדות מהימנה, בדרך כלל התיק נסגר, אלא שהקונספציה המקדמית של חוקר הילדים היא שילדים דוברים אמת.
לא ניתן להרשיע נאשם בעבירה פלילית רק על פי עדות חוקר הילדים והיא זקוקה לסיוע – ראיה עצמאית תומכת. זאת, גם אם חוקר הילדים וגם השופט האמינו לילד ולעדות המוקלטת.
עצה לימי קורונה
ברור שהצפיפות גורמת למתחים ולעליה ברמת התוקפנות. העצה הטובה ביותר היא לשמור על משמעת, סדר יום, תעסוקה, איפוק וקור רוח, ולנסות לשמור בבידוד על כבוד הדדי ומרחק - פיזי ופסיכולוגי.
ככל שקרתה עבירה, לפני כל פעולה יש להתקשר באופן מידי לסניגור פלילי.
עו"ד יעקב שקלאר הינו מרצה למשפט פלילי בבתי הספר למשפטים ובהשתלמויות לשכת עורכי הדין ומייצג חשודים, נאשמים ונפגעי עבירות אלימות ומין במשפחה.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל