בית משפט השלום בירושלים קיבלה לאחרונה תביעה של בנק מרכנתיל דיסקונט וקבע שהנתבעת מחויבת לפרוע הלוואה שלקח בעלה. לבני הזוג חשבון בנק משותף, אותו פתחו יחדיו לפני 28 שנים. במהלך 2016 לקח הבעל הלוואה לצורך כיסוי הלוואה נוספת וחתם בשמו ובשם אשתו על מסמכי ההלוואה. הבנק תבע לחייב את האישה בפירעון ההלוואה לאחר שניתן צו כינוס נגד הבעל. האישה טענה כי אינה מחויבת להחזיר את הכסף היות שהיא לא חתמה על מסמכי ההלוואה, אך השופטת מוריה צ'רקה חייבה אותה לשלם לאחר שקבעה כי מהתנהלות בני הזוג בחשבון הבנק עולה שהנתבעת העניקה לבעלה הרשאה לפעול בשמה.
הנתבעת ובעלה פתחו בשנת 1994 חשבון בנק משותף בבנק מרכנתיל דיסקונט. במסמכי פתיחת החשבון עליהם חתמו שני בני הזוג נכתב כי כל אחד מהם אחראי לקיום החיובים ולכל אחד מהם סמכות לבצע פעולות חשבון.
בשנת 2015 חתם הבעל לבדו על בקשה להרחבת תחומי הפעילות המאפשרת לבני הזוג ליטול הלוואות, לקבל כרטיס אשראי, לסחור בניירות ערך וכיוצ"ב.
שנה לאחר מכן לקחה האישה הלוואה סך 60,000 שקל והבעל לקח גם הוא הלוואה בסכום דומה. לאחר שהעמיד הבנק את שתי ההלוואות לפירעון מידי יתרת החובה בחשבונם של בני הזוג עמדה על 124,529 שקל.
לצורך כיסוי החריגה בחשבון לקח הבעל הלוואה נוספת בסך 121,000 שקל וחתם גם בשם אשתו. בני הזוג לא הצליחו לעמוד בפירעון הלוואה זו ובשנת 2017 ניתן צו כינוס נגד הבעל.
הבנק שלח לבני הזוג מכתב בו הודיע על נקיטת צעדים משפטיים והפסקת שירותים בנקיים בחשבון ובמקביל הגיש תביעה לפירעון ההלוואה נגד האישה.
לטענת הבנק, הנתבעת כשותפה בחשבון חייבת ביחד ולחוד עם בן זוגה לפרוע את ההלוואה. עוד נטען שההלוואה מחייבת אותה כיוון שבעלה פעל גם בשמה.
האישה טענה מנגד כי בהתאם לתנאי פתיחת חשבן הבנק, הלוואה היא פעולה המחייבת חתימה של שני השותפים בחשבון ולכן לא ניתן לחייבה לפרוע את ההלוואה. לדבריה, היא לא הסמיכה את בעלה לחתום בשמה והיה על הבנק לקבל ממנה הסכמה בכתב ללקיחת ההלוואה.
"בעיניים עצומות"
השופטת צ'רקה קיבלה את התביעה וחייבה את הנתבעת לפרוע את החוב. היא הסבירה כי בחתימתה על מסמכי פתיחת החשבון, הנתבעת הסכימה לאפשר לכל אחד מבני הזוג לפעול בחשבון ללא הגבלה ולחייב את בן הזוג השני בגין אותן פעולות.
בתוך כך, השופט דחתה את טענת הנתבעת שההסכמה אינה כוללת לקיחת הלוואות או הגדלת מסגרת אשראי.
ראשית, כי הפרשנות הזו סותרת את לשון הסעיף עליו חתמה שלפיו החשבון יופעל ללא מגבלה על ידי אחד מבני הזוג.
שנית, התנהלות הנתבעת מלמדת על כך, שכן גם היא בעצמה לקחה הלוואה לבד ולא סברה שבקשת ההלוואה מחייבת חתימה של בעלה. בנוסף, הנתבעת עצמה העידה כי סמכה על בעלה "בעיניים עצמות", לא בדקה את דפי החשבון, נתנה לבעלה לפעול בו עצמאית, ובמשך 20 שנה לא ביקרה בסניף הבנק.
לפיכך נקבע כי הן לפי מסמכי פתיחת החשבון והן על פי התנהלות בני הזוג מול הבנק במהלך השנים, כל אחד מהם היה ראשי לבצע בחשבון פעולות לבד כאשר האחריות לפרוע את החיובים חלה על שני בני הזוג.
הנתבעת חויבה ב-14,000 הוצאות.
שמות באי כוח הצדדים לא אוזכרו בפסק הדין.
עו"ד אוג' פדילה עוסק/ת ב- בנקים
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.