לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, ישנן שלוש עילות אפשריות שבגינן בית המשפט רשאי לבטל הבאת שיק במניין השיקים שסורבו והן: טעות, עיקול, ויסוד סביר של הלקוח להניח כי חובה על הבנק לפרוע את השיק. מקובל לחשוב שהמונח "טעות" מתייחס לטעות של הבנק. אולם מה לגבי "טעות" של צד אחר?
לאחרונה, נדון ערעורם של בני זוג נגד בנק ישראל (מדור מושכי שיקים ללא כיסוי) ונגד בנק הפועלים, על שסירב לגרוע שלושה שיקים ממניין השיקים שסורבו – מהלך שיכול להשפיע ולגרור סנקציות על חשבון הבנק.
בני הזוג-המערערים טענו בין השאר כי התנהלות הבנק, שלא נענה לפניותיהם שבהן ניסו להסביר שהשיקים הופקדו בטעות, מנוגדת להתנהלות המצופה ממוסד בנקאי.
יחד עם רואה חשבון שהוא גיסו של הבעל, בני הזוג סיפרו ששהשיקים הופקדו בידיו לביטחון, במסגרת הלוואה שהעניק להם. רואה החשבון סיפר כי פקידה במשרדו לקחה בטעות את השיקים – טעות שעליה הוא לוקח אחריות מלאה – והפקידה אותם יחד עם שיקים אחרים שהגיע מועד פרעונם.
הוא המשיך וסיפר כי הודעת הבנק על כוונתו לסרב את השיקים התקבלה בערב ראש השנה, בזמן שהוא היה בחופשה בחו"ל, ולפיכך לקח זמן עד שבירר את העניין והודיע לבנק שאכן מדובר בטעות.
מנגד, הבנק התעקש שהשיקים סורבו כדין, שכן בעת הצגתם לפירעון חשבונם של המבקשים היה בחריגה ממסגרת האשראי המאושרת בו.
אינם חסרי אחריות
השופטת כרמית בן אליעזר התרשמה שהבנק פעל בתום לב ובאורח סביר כשסירב לכבד את השיקים שהוצגו לפירעון, בזמן שחשבונם של המערערים היה בחריגה.
אלא שהשופטת השתכנעה כי גם המערערים פעלו בתום לב, ונקלעו לצירוף נסיבות מיוחד – ערב חג יחד עם העובדה שרואה החשבון שהה בחו"ל – שלא אִפשר להם לעשות דבר, כמו למשל לגייס את הכספים הנחוצים, והוביל לתוצאה של חילול השיקים.
מכאן עברה השופטת למצוא את הפתרון המשפטי, והבהירה כי לרוב, ה"טעות" שבה עוסק סעיף 10 לחוק, שעשויה להצדיק גריעת שיקים, היא במקרה של טעות של הבנק.
עם זאת, ותוך שהביאה דוגמאות מפסיקות שונות של בתי המשפט, השופטת הסבירה כי במקרים חריגים, ניתן להרחיב את פרשנות החוק כך שהוא יאפשר גם גריעה של שיק שסורב עקב טעות של צד שלישי – במקרה הנוכחי רואה החשבון שהעיד על כך כאמור.
"המערערים הינם זוג צעיר, קשה יום, הנאבק לקיים עסקו ולהתפרנס. שוכנעתי, כי לאחר שנים שבהם נקלעו המערערים לקשים כלכליים, וחשבונם אף הוגבל בעבר, הם נאבקים מידי יום לשמור על איזון כלכלי ולהימנע מהגבלת חשבונם פעם נוספת. לצורך כך אף נטלו המערערים הלוואה מרואה החשבון שלהם, שהינו גם קרוב משפחה, ולמרבה הצער שיקים שנמסרו לו כפיקדון להבטחת החזרת אותה הלוואה הוצגו לפירעון בטעות", כתבה השופטת.
השופטת הוסיפה כי המערערים, בעיניה, אינם אותם מושכי שיקים חסרי אחריות שמפניהם החוק בא להגן, ודחיית ערעורם עלולה לגרום להם "נזק בל ישוער", כלשונה.
לפיכך, השופטת קיבלה את הערעור והורתה על גריעת שלושת השיקים ממניין השיקים המסורבים של המערערים. כיוון שלא מצאה פגם בהתנהלות הבנק, השופטת קבעה שכל צד יישא בהוצאותיו.
שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד מאיה לביא מייצגת בתביעות בנקים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק