השותפים ב"סורקובנה קפה" – שותפות שהפעילה את סניף של קפה הלל ברמת אביב ג' – נקלעו לסכסוך שבעקבותיו הוסכם ששותף אחד ירכוש את חלקו של האחר. לא ידוע מה עלה בגורל הרכישה אולם מה שכן ידוע הוא שחשבון השותפות שנוהל בסניף ירושלים של בנק אוצר החייל נותר בשנת 2009 עם חוב של כ-260 אלף שקל.
בינואר 2010 הגיש הבנק תביעה להחזר החוב בתוספת ריבית פיגורים מרבית של 17%. התביעה הוגשה נגד השותפות ונגד בעליה (וחברות שבבעלותם) – מיכאל שטרנברג וליבר גרשפלד – שערבו לחובותיה.
שני השותפים ניסו להתחמק מחיובם כערבים. גרשפלד טען כי הבנק אישר לשותפו למשוך עשרות המחאות ללא אישורו, בניגוד להסכם זכויות החתימה, שלפיו רק בחתימת שניהם (או נציגות מטעמם) ניתן לאשר משיכת שיקים.
גרשפלד הוסיף כי הבנק שינה את זכויות החתימה בהסתמך על מסמכים ששלח שטרנברג לגבי שינוי הבעלות, אלא שהבנק לא וידא את נכונות הדברים והתרשל כשלא בדק זאת עמו או יידע אותו על כך. גרשפלד הפנה לעובדה שב-2009 אפשר הבנק להעביר את כל ההכנסות של בית הקפה לחשבון חדש שנפתח אצלו על שם חברה חדשה – וכך נוצר החוב.
שטרנברג, השותף השני, אישר כי פתח עם שותף חדש חברה חדשה אולם לטענתו, העברת הפעילות בחשבון נעשתה בשיתוף פעולה עם הבנק ובעצתו. הוא ציין כי רק בדיעבד הבין שהבנק הנחה אותו לבצע פעולות בנקאיות אסורות אך כשביקש להחזיר את המצב לקדמותו הבנק סירב. גם שטרנברג ניסה להיבנות מהטענה שהבנק התרשל ונהג שלא כדין כשאפשר לו למשוך כספים מבלי לוודא ששותפו הסכים לכך.
מנגד הבנק טען כי פעל בזהירות וביעילות שעה ששני השותפים הסתכסכו והוא נאלץ "ללכת בדרך חתחתים מפותלת וצרה".
הפרת חובת הזהירות כלפי הלקוח
בבואו להכריע במחלוקת החליט סגן נשיא בית משפט השלום בתל אביב השופט אילן דפדי לקבל את התביעה נגד השותפות ונגד שטרנברג, ולפטור את גרשפלד מערבותו.
השופט קבע כי לנוכח התנהלותו של שטרנברג הוא מושתק מלטעון נגד התנהלות הבנק, שהרי מדובר בהמחאות שנמשכו לטובתו ולמען האינטרסים שלו, בעוד ששותפו גרשפלד לא היה מודע למעשיו.
יתרה מזו, שטרנברג הוא שגרם לבנק להאמין שפעולותיו בחשבון מאושרות. על כן, ולנוכח העובדה שהשותפות מודה בחוב, מי שיצטרך לכסות אותו הוא השותפות ושטרנברג.
הסיפור של גרשפלד שונה כיוון שהוא הוכיח שמשיכת ההמחאות והסבת ההכנסות של הקפה לחברה אחרת לא נעשו בידיעתו. בהקשר זה נכתב כי "עובדות המקרה מצביעות על סדרה של מעשים ומחדלים מצד הבנק המגיעים לכדי התרשלות המהווה הפרה של חובת הזהירות שחב כבנקאי כלפי לקוחו".
בסיכומו של דבר, מי שיצטרכו לשלם את החוב לבנק כאמור הם השותפות "סורקבונה" ושטרנברג כערב (יחד עם החברה שבבעלותו), ולא גרשפלד. אולם לנוכח התנהלות הבנק, השופט דפדי הפחית את ריבית הפיגורים שתתווסף לתשלום בחצי (8.5%).
באשר להוצאות המשפט, שטרנברג והשותפות חויבו ב-25,000 שקל, ואילו הבנק ישלם סכום דומה לגרשפלד.
ב"כ התובע: עו"ד ישראל בכר, עו"ד הדס מזרחי
ב"כ הנתבעים (השותפות וגרשפלד): עו"ד פיליפ קוסקס, עו"ד גליה מויאל
ב"כ הנתבעים (שטרנברג): לא צוין
עו"ד רונן מטלון עוסק/ת ב- בנקים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.