פתיחתו של קניון מפואר בג'נין החודש זכתה לסיקור נלהב בתקשורת הישראלית. באחד העיתונים אף דווח על "נהירת המונים" לקניון, ונטען כי המאמצים הישראליים והאמריקאיים להחיות את הכלכלה הפלסטינית "מתחילים לשאת פירות".
מי שפחות מתרשם ממאמצי ישראל הוא שליח הקוורטט לאזור, טוני בלייר, שבראיון לסוכנות הידיעות רויטרס ברמאללה האשים את ישראל דווקא בעצירת הפיתוח הכלכלי בשטחים. לאחר שהזכיר את הכרזות ראש הממשלה נתניהו על אמונתו ב"שלום כלכלי", אמר ראש הממשלה הבריטי לשעבר: "אנחנו צריכים לאלץ את המערכת הישראלית להתחיל לזוז, ומהר, כי אחרת פשוט נמשיך לחכות לנצח".
הסיבה למתקפה יוצאת הדופן היא מחלוקת בין ישראל לרשות הפלסטינית, המונעת את כניסתה של חברת סלולר שנייה לגדה ולעזה. לטענת בלייר, התעקשות ישראל עלולה להביא לביטול הפרויקט ולאובדן כמיליארד דולרים בהשקעות ישירות בשטחים.
מדובר בחברת ווטאנייה, שקיבלה רישיון להפעלת רשת טלפונים ניידים במארס 2007. ווטאנייה שילמה 354 מיליון דולרים תמורת הרישיון, הבטיחה להשקיע 650 מיליון דולרים בכלכלת השטחים בשנים הראשונות לפעולתה, ולייצר 2,500 מקומות עבודה. אלא שמאז ועד היום ממתינה ווטאנייה לקבלת התדרים שיאפשרו לה להתחיל לפעול. במאי 2008 הושג סיכום עקרוני בין ישראל לרשות על הקצאת התדרים, ומאז לא קרה דבר. ווטאנייה, שהכריזה כי תתחיל לפעול בסוף יולי השנה, הודיעה לפני שבועיים כי היא שוקלת לסגת מהפרויקט כולו, על רקע חשש להפרת תנאי ההלוואות שנטלה.
במשרד התקשורת, האחראי להקצאת התדרים, אומרים כי שם תומכים בכניסת המפעיל השני ומוכנים עקרונית להעביר את התדרים, אלא ש"קושי טכני אצל הרשות מונע את המהלך". באופן רשמי הועבר הטיפול לשר לפיתוח אזורי, סילבן שלום, שקיבל את הפנייה מבלייר, ושממשרדו נמסר כי הנושא מטופל מול משרד התקשורת ומערכת הביטחון.
אך גורמים ממשלתיים אומרים, שישראל מבקשת יכולת פיקוח על התקשורת בתדרים, וכי העיכוב נובע מ"ביטחון המדינה". מערכת הביטחון מתנגדת להקצאת התדרים; ההתנקשות ב"מהנדס" יחיא עייש באמצעות טלפון נייד, והתערבות השב"כ בהליכי הפרטת בזק, הן רק שתי הדוגמאות המוכרות ביותר לקשר ההדוק בין חברות תקשורת לזרועות הביטחון של המדינה. מה שמגביר את החששות במקרה של הסלולר הפלסטיני, הוא העובדה שכבר היום מכסה הרשת הפלסטינית את נתניה ואת אשקלון, למשל. בסביבת בלייר, אגב, הגיבו השבוע בגיחוך למשמע ההסברים. "אצלכם הכול ביטחוני", אמר מקורב לשליח הקוורטט, "אבל זה קודם כול בסוגיה כלכלית".
מי נגד מי
המפעיל הסלולרי הראשון והיחיד בינתיים בשטחים הוא ג'אוואל, מקבוצת פלטל שבשליטת האחים מוניב וסביח אל-מסרי. האחים אל-מסרי הם המעסיקים הפרטיים הגדולים בגדה המערבית, ושווי עסקיהם נאמד ביותר ממיליארד דולרים. חברות הבת של פלטל שולטות גם בשוק הטלפונים הנייחים, האינטרנט, המחשבים האישיים ותשתיות התקשורת.
ג'אוואל, עם מיליון וחצי מינויים - הכוללים לפי השמועות אפילו מתנחלים - נחשבת לחברה הרווחית ביותר בקבוצה. התעריפים שהיא גובה נמוכים רק במעט מאלה הנהוגים בישראל, ונחשבים לגבוהים מאוד ביחס להכנסה הממוצעת לנפש בשטחים. בפברואר פרסם הבנק העולמי דוח מיוחד, שבו המליץ על פתיחה מיידית של שוק התקשורת הפלסטיני לתחרות. הדו"ח קבע כי פלטל מנצלת את כוחה המונופוליסטי כדי לגבות מהצרכן הפלסטיני תעריפים מופרזים, וכי חברות סלולר ישראליות מנצלות את חוסר הפיקוח בשוק ופועלות בשטחי הרשות ללא רישיון ומבלי לשלם מסים.
בעוד שהישראלים מתמקדים בסיכון הביטחוני של כניסת מפעיל שני, והאירופים מתרכזים במשמעויות הכלכליות, רואים גורמים פלסטינים את הפרשה בעיקר כמאבק פוליטי בין אבו-מאזן ואנשיו למשפחת אל-מסרי. יו"ר הרשות ובניו מקורבים לווטאנייה, שהבעלות עליה מתחלקת בין חברת התקשורת הממלכתית של קטאר לבין קרן ההשקעות הפלסטינית. מוניב אל-מסרי, המתגורר בארמון ניאו-רנסנסי על פסגת הר גריזים, שקל להתמודד נגד אבו-מאזן בבחירות 2004. בשנים האחרונות נחשב אל-מסרי לבן-חסותו של בית המלוכה הירדני, הרואה בו יורש אפשרי לאבו-מאזן. אל-מסרי נהנה גם מקשרים מצוינים בממסד הישראלי, ומציין את השר בנימין בן-אליעזר ברשימת חבריו האישיים.
"לישראל יש אינטרס ברור להעדיף את פלטל על-פני ווטאנייה", אמר השבוע עו"ד פלסטיני המקורב לאחת הקבוצות. "אל-מסרי בטח לא ציוני, אבל הוא איש עסקים ואין לו אג'נדה פוליטית".
מה שמסבך את התמונה הוא העובדה שלפני חודש הודיעה פלטל על מיזוג עם זאהין, חברת סלולר כוויתית הנחשבת ליריבתה הגדולה בעולם הערבי של קטאר-טלקום, החברה האם של ווטאנייה. העסקה העבירה לידי החברה הכוויתית 56% ממניות פלטל, תמורת %100 ממניות החברה הבת שלה זאהין-ירדן. מבחינת הממסד הישראלי ספק אם מדובר בהתפתחות חיובית: בעוד שלבעלים הקודמים היו אין-ספור אינטרסים בשטחים, וישראל יכלה לסגור איתם עניין בשיחת טלפון אחת, הרי שהבעלים הנוכחיים הם תאגיד בינלאומי שפעיל ב-22 מדינות ללא כתובת ברורה אחת. במערכת הביטחון עדיין לומדים, מן הסתם, את פרטי העסקה, וישראל הרשמית טרם הגיבה לה, אבל החברה הכוויתית כבר מיהרה והציבה תמונה של מסגדי הר הבית בעמוד הבית של אתר האינטרנט שלה. שיהיה ברור שלאל-אקצה, לפחות, הכוויתים הגיעו ראשונים.
